יומן אחה"צ, 14.5.22

יומן אחה"צ, 14.5.22

סיום הקריאה ב'לא תקין'.

בפרק ה' בספרו של נבון הוא מציע את החלופה היהודית. בפוסט קודם הצגתי ציטוט המדבר על המשפחה, ועתה אוסיף אחד המדבר על כיבוד הורים כחלק מרעיון כיבוד האדם הנברא בצלם.
בזה נסכם את הפרק. נבון מציג בו ערכים יהודיים שונים, אבל מוכרים. ציטוט זה מצא חן בעיניי, כי גם אני כזכור (אני בטוח שאתם זוכרים) קישרתי בין רעיון הבריאה בצלם לעשרת הדיברות. ולמעשה גם אני דיברתי על הרעיון בהקשר של מענה לאתגר הפוסטמודרני.
(האם אי פעם אקבל קרדיט? כנראה שלא).
וכך הוא כותב –

"כשם שאלוהים ברא אדם "בצלמו כדמותו", כך האדם מוליד ילד "בדמותו כצלמו". האדם מידמה לאלוהים ביכולתו לברוא (בעזרת אלוהיו) את הדור הבא, לגדלו ולחנכו. זהו מקור הכבוד שצריכים הילדים לרכוש כלפי הוריהם: לא משום שההורים בכירים מהם באיזו היררכיה חברתית שרירותית, אלא משום שכאשר הוריהם הולידו אותם, טיפלו בהם וטיפחו אותם, הם קידמו כך את מימוש צלם אלוהים שבהם, בהורים."

– לא תקין מאת חיים נבון

בחלק ו' – על התיאוריה היהודית של השפה, ובו דיון על בלעם, שדיבורו לא שינה את המציאות, ועל השבועה, שהיא 'פעולת דיבור', אך כזו המחויבת לאמת.
גם כאן אעיר שאת ספרי על צלם אלוהים, 'יסודות הבניין', אני פותח בפרק על 'אמנות השיחה', שראיתי בו חשיבות מיוחדת.
(וכן, כמוני, נבון מביא את הדוגמאות של משה, ישעיה בהקדשתו, ועמנואל לוינס. ובעניין לשון הרע – מהחפץ חיים).

ומה באשר לריבוי המשמעות בפרשנות התורה?
כותב נבון –

"חכמינו אמרו ששבעים פנים לתורה; הפרשנים הפוסטמודרניים טוענים שאינסוף פנים לתורה. הקביעה ששבעים פנים לתורה מרחיבה ומעמיקה את טווח המשמעות שלה; הקביעה שאינסוף פנים לתורה עוקרת את עצם מושג המשמעות. אם אפשר לומר על התורה כל דבר, למעשה אי־אפשר לומר עליה שום דבר. אם אינסוף פנים לתורה, אז למעשה אפס פנים לתורה. אכן, כל פסוק הוא "כפטיש יפוצץ סלע", ונגזרות ממנו משמעויות רבות. אי־אפשר לצמצם את הפסוק לפירוש דווקני אחד; אך אין זה אומר שאפשר לתלות בפסוק כל דבר וכל פירוש"

– לא תקין מאת חיים נבון

ובזה סיימתי את הספר. ספר חביב, אך לא אכתוב עליו מעבר למה ששיתפתי פה ביומנים, כך נראה לי.