יומן ערב, 13.5.22
קריאת פרק ב' בספרו של הרב נבון, על תיאוריות הכוח.
תחילה כתבתי –
סיכום ביניים של פרק ב' אצל הרב נבון, לאחר כמה עמודים – תיאור הפרוגרסיביות. אבל אנחנו מכירים אותה כבר היטב! וזה עוד פרק ארוך. אוף!
ובכל אופן, הנה סיכום בשני ציטוטים.
הראשון הוא דוגמה, והוא רלוונטי לפרשת השבוע –
"הרולד בנט פירש ברוח הגישה הביקורתית אפילו את תורת משה עצמה. התורה מנחה לסייע לעני, לאלמנה ולגר בימי הרֶגל, ולשתף אותם בסעודות החג, אך בנט ביאר זאת כביטוי מכוון של דיכוי והשפלה: החלשים נאלצים להיטלטל בדרכים עד לירושלים הרחוקה, ולקבע מבחינה חברתית את תדמיתם כנזקקים מקבצי נדבות. לדעתו, המצוות הללו נועדו לחזק את העשירים ולהשפיל את החלשים.
בצדק תמה עליו פורת, איך תיתכן עזרה לעניים שלא יהיו בה מחירים כאלו; והוסיף ותמה, מדוע התעלם בנט מהמגוון הרחב של מצוות חברתיות שבתורה, כגון שמיטת חובות, חזרת הקרקעות ביובל ושחרור עבדים, מצוות המושיטות סיוע ותמיכה לחלשים בכל חזית אפשרית של חייהם."
והשני הוא הכלל –
"לכל התיאוריות הללו משותפות שתי הנחות: אין אמת מוחלטת; והאמיתות הן תוצר של יחסי כוח. בהיעדר בסיס מוחלט לדיון, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לפרק. התיאוריות הללו אינן מציגות תוכנית חיובית לתיקון העולם, אלא רק מהלך פירוק אינסופי שלו. אי־אפשר לומר מה האמת; אפשר רק לומר מהו השקר. הצלחה מבטאת רק כוח, ולפיכך מחוללת דיכוי, ולכן צריך להילחם בה ולפרק אותה."
– לא תקין מאת חיים נבון