יומן בוקר, 28.4.22

אתמול מיד לאחר שכתבתי את יומן הלילה בעניין יום השואה, ושם כתבתי שזה דבר שאין להכילו, לכן אני 'צורך' ממנו מעט-מעט, פתחתי את הפייסבוק ושם ראיתי פוסט של 'כשאבא ואמא בני דודים' שלועג לאמירה של אופירה אסייג, שאמרה, כמסתבר, בדיוק את אותו דבר, במילים קצרות –

תמהתי, מה יש ללעוג פה? יצאו בני דודים בעצמם. ואכן הסירו את הפוסט מהר מאוד.
כמו שנכתב באיוב – 'אם שוט ימית פתאום, למסת נקיים ילעג' (על דרך האסוציאציה).

והיום המשכתי לקרוא קצת מהטקסטים ששיתף בנימיני, והפעם בגוון תיאורטי יותר.
ראשית, ההקדמה למחזה נתן החכם של לסינג, שבו מצאתי דבר אלמנטרי ונחוץ, שאין צורך לפרשו –

"פוליטיקאים פופוליסטים של ימינו בוחרים קבוצת אנשים אקראית וטופלים עליה את האחריות על הרוע כולו בדמגוגיה דתית נטולת בושה. זהו מנגנון מוכר וידוע. החכמים, בהם לסינג, הכירו אותו כבר לפני מאתיים וחמישים שנה".

ושנית, ההקדמה ל'תשובה לאיוב' של יונג, ובו הוא מביא ציטוט יפה של טרטוליאנוס, שאומר בעצם כל מה שהוא אומר שם – שיש לתת תוקף גם לקיום הנפשי, שאף הוא עובדתי –

"לפיכך בצדק גייס טרטוליאן בהקשר זה את עדותה של הנפש לצדו; בחיבורו על עדות הנפש (De Testimonio Animae) הוא אומר:

העדויות הללו של הנפש ככל שהן אמיתיות כן הן פשוטות; ככל שהן פשוטות כן הן נחלת הכלל; ככל שהן נחלת הכלל כך הן אוניברסליות; ככל שהן אוניברסליות כך הן טבעיות; ככל שהן טבעיות כך הן אלוהיות. איני יכול להניח שאי מי יוכל לראות אותן כקרות וריקות, ברגע שיכיר את הגדולה של הטבע שממנו שואבת הנפש את סמכותה. אכן, את מה שאתה מייחס לגבירה לא תוכל לשלול מן התלמידה. המורה היא הטבע, התלמידה היא הנפש. כל דבר שאותו האחת מלמדת ושאותו האחרת לומדת, מקורו באל, זה שהוא המורֶה של המורָה בעצמה. מה יכולה הנפש לשמר בתוכה מן העקרונות העליונים, את זאת עליך להעריך מתוכך, מתוך התכנים הנמצאים בך. הכר אותה, את זו שהיא מקור כל הכרותיך. הכר בה את הנביא שמאחורי ההתנבאות, את הכהן של הסימן השמימי, את השומר הצופה שמאחורי המאורעות. כמה נפלא שזו שהיא מתת האל יש בכוחה לנבא לאדם את החדשות הצפונות לו. נפלא עוד יותר יהא זה אם תחשוף בפניו את זה אשר ממנו ניתנה."

אלה הספרים שלקחתי אתמול מהספרייה –