מחשבות על הסרט 'הקרב על המוח'

הקרב על המוח – סרטו של דרור גלוברמן, ששודר אתמול (26.4.22) בערוץ 12, הוא סרט חשוב, אף כי מה שהוא אומר כבר ידוע מזה זמן רב, ובעיקר בעקבות ספרו של מיכה גודמן – שהוא אחד הדוברים בסרט – מהפכת הקשב.
הנתונים עצמם פשוטים – הרשתות החברתיות מגבירות קיטוב ושנאה, כפי שכולנו נוכחים לראות, והן מדרבנות את זה בכוונת מכוון, לשם הפקת רווח – כפי שחשפה עובדת בכירה לשעבר בפייסבוק לא לפני זמן רב.
מכאן עולות כמה שאלות, שבראשן עד כמה אפשר להגביל את כוחן של הרשתות.
המצב מורכב. מצד אחד אנחנו לא רוצים לראות קיטוב ושנאה כאלה. מצד שני אנחנו גם לא רוצים לחסום ולצמצם את הביטוי החופשי, נשמת אפה של הדמוקרטיה.
והשנתיים האחרונות הוסיפו משנה טעם לדברים, כי הגבלות רבות שלא ממין העניין הושמו על 'מתנגדי החיסון', בעוד זו דעה לגיטימית לגמרי. גם הניסיון לצנזר 'מידע כוזב' אינו חיובי בעיניי. אין פשע בפרסום מידע כוזב, או לא מדויק, ואף אחד אינו ממונה על האמת.
אז מה כן? כמובן – הסתה יש להגביל, וכך מוגדר היום בחוק. וחוץ מזה? לא יודע אם יש. גם ביטויי שנאה, אחרי הכול, הם דבר לגיטימי, והם עניין של חינוך ולא של חקיקה.
וזה דבר נוסף בסרט – שהרבה מהביקורת הופנתה כלפי הרשתות עצמן, אבל גם למשתמשים עצמם יש אחריות.
רק לפני כמה ימים שיתפתי שוב מסמך שעבדנו עליו בקבוצת דיון, על כללי שיח נאותים לרשתות. את המסמך כתבנו, אם אני זוכר נכון, כבר ב-2015, כך שהדברים התקיימו כבר אז. אצרף את המסמך הזה שוב כאן.
ובכן, יש כאן כמה דברים שצריך לדון בהם – בין שליטה נחוצה לשליטה מוגזמת, בין אחריות הרשתות לאחריות הציבור ועוד.
מעבר לזה, הסרט מתאר כיצד השפיעו סרטוני טיק-טוק על התלקחות 'כמעט מלחמת אזרחים' בישראל לפני כשנה, וזה דבר מדאיג מאוד, וכן טיק-טוק הוא כלי חדש יחסית ובעל השפעה רבה. לכל זה יש לתת את הדעת.

ואצרף כמה צילומים, מתוך הסרט, ואת המסמך הנזכר.