יומן לילה, 27.4.22

יומן לילה, 27.4.22

יום השואה.
כל יום השואה אנו מוצפים בטקסטים וסרטים ואין לדבר סוף. מלחמה כזו, יש לה אינסוף היבטים, ואי-אפשר להכיל הכול מבחינת ההיקף, גם אם נשהה לרגע את הקושי מבחינת המהות. לכן גם איני מנסה. אבל כל יום שואה אני מנסה לפחות להוסיף משהו קטן, טקסט או סרט, ותמיד מופתע מעוד זווית שלא הכרתי.
בינתיים היום, יצחק בנימיני שוב שיתף טקסטים רבים בענייני השואה, הפעם באמת רבים מאוד, כך שלא ניתן להכילם. בכל אופן קראתי שניים מהם (ארוכים למדי), ועוד כמה קטעים, ואולי אמשיך מחר.
אחד מדבר על המטרה הראשונית של הנאצים – כיבוש 'שטחי מחייה' במזרח אירופה, והשני מדבר על היעדר ייצוג הפגיעה בקהילות יהודי ערב בתקופת השואה, שאכן התקיימה במידת מה, באמצעי המבע האמנותיים. מעניין מאוד.
אך לגבי המאפיין הראשון שהזכרתי, של חוסר אפשרות ההכלה של הכול, זה הזכיר לי את מאמר חז"ל, שאביאו כאן עם הסברו של הרב קוק עליו –

עין איה על שבת א לב

(שבת יא.): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמיים יריעות וכל בני אדם לבלרין – אין מספיקין לכתוב חללה של רשות."

סדרי החברה האנושית הם שלשלת גדולה, והפרטים רבים עד אין חקר, והם אחוזים זה בזה. על כן, אין למהר להתפרץ להרוס סדרי החברה המדינית, גם אם יראה בה פרטים רבים שאינם לפי הצדק והיושר לפי דעו.

כי מי שמהרס איזה בניין על-מנת לתקנו, צריך לכלול בשכלו את כל תכונתו. ובאשר אי אפשר לאדם להקיף את כל ארחות החברה האנושית לכל פרטיה, על-כן לא יוכל להישען על בינתו, כי במקום הירוס איזה סדרים, שיתוקנו לפי השערתו בטובים מהם, לא ייגרם על-ידי זה קלקול רב ביתר הסדרים הרבים הנעלמים מעיניו. על כן, בעניין רב ועצום כזה, שהוא גדול ממצע שכל האדם לסדרו כולו, ראוי להתנהל בנחת, לפי סדרי התורה ואורחות הצדק, בשלום ורעות, ולהאמין שיד ה' אוחזת בארחות התולדה האנושית, לרוממה ולהעלותה בצעדיה המוכנים לה על-פי קורא הדורות מראש, (שמואל א ב ג): "כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות".

על כן, ראוי לכל איש ישר הולך להיות נאמן לכוח ד' הממליך מלכים, ולצפות להרחבת הצדק והאמת על-פי הסדרים הנהוגים בחיי החברה על-פי מהלכם הקבוע בדרך שלום ואמת, מאין פנות אל המתפרצים המהרסים כל סדר, הבלתי מרגישים שיוכל היות שבמקום תיקון אחד הבא מהריסה חצופה, יוכלו להימצא מגרעות וקלקולים רבים הנמשכים ממנה, מהדברים הנעלמים ונסתרים מעין המשקיף, שיצא שכרם בהפסדם.

ואם יאמרו המהרסים, שיבואו על-ידי הספרות, שתתפתח על כל ארחות החברה, לידי חשבון, ועל-פיה יבקרו את הסדרים, יבורו הטובים, וברעש יסירו הרעים לפי מושגיהם; אמנם, צריך לשום אל לב, שפרטי החיים וענפיהם כל-כך רבו ורחבו, עד שכל ספרות לא תוכל כלל לכללם לפרטיהם, עד שיהיה ביד האדם להציב משפט נכון על כל סדריהם, כי אלמלא כל הימים דיו… וכל בני אדם לבלרים אין מספיקים לכתוב חללה הפנימי של רשות, הכוללת סדרי החברה האנושית לכלליה ועמקי פרטי פרטיה.

על-כן, במקום שאין היד שולטת, כזה, ראוי לאדם לעזוב התחכמותו ולהיות הולך תמים, (משלי כד כא): "ירא את ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב", ו(משלי יא ג): "תומת ישרים תנחם".

*

והנה, בלי שהתכוונתי, ובאמת שאיני רומז לשום קשר ישיר בין הדברים, המאמר הזה הזכיר לי את מה שהתעסקו עמו הבוקר, גם אני – ביטול הבגרויות במקצועות ההומניים, באופן חד, על-ידי שרת החינוך.
אני שיתפתי את דברי הרב נבון, שהציג תפיסה שמרנית קלסית, והנה גם הרב קוק מציג גישה שמרנית קלסית – סדרי מדינה לא משנים בחדות.

*

ועוד דבר מענייני היום – הקשבתי לנאומו של ראש הממשלה בנט בטקס הממלכתי, שהיה סך הכול טוב, אך יש דבר שאיני מסכים לו –
הוא אמר שאין סיבה לאנטישמיות, כי תמיד רדפו יהודים, גם כשהיו עניים וגם כשהיו עשירים, גם כהיו מופרדים וגם כשניסו להשתלב. ובכן, זה נכון עובדתית, אבל אני לא מקבל את הקביעה 'אין סיבה'. לכל דבר יש סיבה, גם אם קשה למצוא אותה. כך לימד אותנו, ותסלחו לי – אריסטו.
אז מה הסיבה לאנטישמיות? זה נושא למחקר. אבל 'שנאה ארוכת-טווח' (במילותיו של אבידן) מתפתחת עם השנים ומעבה את עצמה. בתחילה שנאו את היהודים על דבר אחד, אבל גם אחרי שהוא השתנה המשיכו לשנוא אותם. למה? כי התרגלו! לפעמים ממשיכים במנהג גם כאשר שוכחים כבר את מקורו. זה הסבר אחד.
אבל יש הסבר פשוט עוד יותר – פשוט השנאה ליהודים מבוססת בדתות ששלטו במדינות בהן היהודים נרדפו – הנצרות והאסלאם, ובאופן בולט יותר, מבחינה היסטורית, בנצרות. לי נראה שזה המאפיין החזק ביותר והבולט ביותר של האנטישמיות. ומחזקת את הטענה הזו העובדה, כי במדינות המזרח הרחוק, שלא גדלו על דתות אלה (ואמנם גם לא היו בהם יהודים רבים) גם לא התקיימה כמעט אנטישמיות.
אלה על כל פנים כמה ממחשבותיי ביום זה.
ועתה אפנה לראות סרט אחד על הנושא.