יומן ערב, 19.4.22
סיימתי לעיין בספר 'חז"ל בראי אחר' מאת ירון ידען. מה הכוונה לעיין? את השליש האחרון קראתי, כי הוא מעניין, אבל על שני השלישים הראשונים, ההלכתיים, עברתי רק בחתף. לא מעניין אותי. אם הגמרא עצמה, בחלק ההלכתי, אינה מעניינת אותי, למה שסיכומה כאן יעניין אותי.
וזה מה שהספר עושה – לוקח סוגיות תלמודיות ומעביר אותן בשפה קלה. זה ותו לא.
אם כך, מה ייחודו? שהוא אוסף את כל המקרים היותר מוזרים ומופרכים.
אבל – יש כאן בעיה. הגמרא מונה כ-5,000 דפים, ובספר הזה כ-400 עמודים. אז גם אם נסכים שהם מופרכים, זה פחות מ-10% מהטקסט הכולל, אז מה הוכחת פה?
ובאמת, בטקסט הגמרא יש גם הרבה חלקים יפים, רובם בחלק האגדה שלו, שהיא נפרסת על כשליש מהתלמוד. זה החלק שאני בחרתי להתמקד בו, בחלק היפה ולא זה הבעייתי.
לכן אני מוצא שהספר הזה הוא בעייתי מאוד, ובכל אופן אותי הוא לא מושך לקריאה.
אך אציין שבזאת איני פוסל את פעילותה של 'דעת אמת', שבה פועל ידען. יש גם חשיבות בפעולתה בביאור צדדים שונים בטקסטים הדתיים.
והמה ציטוט מהספר –
"עוד הוסיף התלמיד רב נחמן: כל ליצנות אסורה מלבד ליצנות על עובדי אלילים… (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כה, עמוד ב).".
*
היום טיילתי קצת באמת הביאר בגוש עציון (השטחים!), והנה קצת פרטים על המקום (או שתחפשו ברשת) –
ולצד שביל ההליכה יש מטעי גפנים רבים, וגם אולי מצאתי את חמורו של משיח –
אמנם יש פה שניים, אבל בבשורה הנוצרית אכן מופיעים שני חמורים, חמור ועיר, כמו שנכתב –
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.
זכריה ט, ט.
אלא שכמובן, שוב, ו"ו החיבור פה לא מסמנת הוספה אלא ביאור – חמור, שהוא עיר.
אה כן, וגם לא נאמר שהוא לבן, זו סתם אגדה, ואולי בלבול עם אגדת 'האביר על הסוס הלבן'.
מחשבות לעצמי 