יומן צהריים, 17.4.22

יומן צהריים, 17.4.22

התחלתי לראות את הזום של ירון ידען ביוטיוב על המוסר ביהדות מאתמול, ורואה שאלה אותם דברים משבוע שעבר.
בכל אופן הנה שני שקפים, על מיהו חילוני.

*

פרק יפה בפודקאסט הלשוני קולולושה על מילים תנ"כיות שהשתנתה משמעותן. לא חידש לי הרבה, אבל נהניתי להאזין.

*

ובערב החג העלה יצחק בנימיני קטעים נרחבים מהספר 'גנוסטיקה', בהוצאת רסלינג, שקראתי וסקרתי בזמנו.
גנוסיס – ידע, והגנוסטים העריכו מאוד ידע, שמתקשר לעולם האמיתי והטוב. לפיהם עולם זה הוא עולם האל המקורי, הטוב, ששמו ברבלוס (או משהו כזה), אבל העולם הנברא הוא עולמו של אל אחר, רע, הדמיורגוס. הם מתארים מעין שבירה קדומה של החוכמה, המזכירה מאוד את 'שבירת הכלים' הקבלית, ובאמת נראה לי שדבר מקובל הוא שהקבלה הושפעה מהגנוסיס. אלא שכמובן תפיסה כזו מאתגרת את התפיסה הדתית המקובלת היום, אף שבזמנו הייתה זרם בתוך הנצרות, ולכן הנצרות רדפה את הנוצרים-הגנוסטים וגינתה אותם כמינים.

*

ועוד קראתי בחג שני פוסטים ארוכים ויפים של רחל אליאור, אחד על המשוררת רחל, שתמיד נחמד לקרוא משיריה היפים. והשני קטעים נרחבים משירת ההלל של ספרות ההיכלות, בניקוד המשורר יוסף עוזר, וגם אלה קטעים יפים מאוד, אף כי השירות שם די נאיביות, ודתיות מאוד.

*

בדיומא העלו פרק מספר – "לא פה לא שם: דיוקנו של הדור הצעיר הפלסטיני" מאת מיכאל מילשטיין.
הוא מספר שהדור החדש במחנות הפליטים הרבה פחות מחויב לרעיון השיבה, והוא ממשיך קדימה בחייו. רעיון השיבה נותר אצלם בעיקר ברובד הסימבולי, כעיקרון צודק שאין לזנוח אותו, אבל הם לא מקדישים לו את חייהם. שאר הפרטים שם.
כל אלה הם נתונים מעודדים, העוזרים בפתרון בעיית 'זכות השיבה' הקשה. בעבר הוצע להתיר שיבה ל-100,000 אנשים, במסגרת איחוד משפחות, וזה לדעתי פתרון שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה.
אלא שכמובן עכשיו כל סוג של הסדר לא עומד על הפרק.