יומן ערב, 11.4.22

יומן ערב, 11.4.22
הרצאה של ד"ר פיני איפרגן במכון ואן ליר על 'הומניזם, טרנס-הומניזם ופוסט הומניזם' –

קודם כל אומר שההרצאה מרתקת, אם כי נוגעת בנושא רק בקצה המזלג, אבל הבנתי שיהיו הרצאות המשך.
ועתה בקצרה –
את ההומניזם אנו מכירים – התרכזות באדם, אף שאיפרגן מדגיש צד אחר שלו – הלימודים הקלסיים, ההומניים.
והוא מדבר על שלוש תקופות –
הומניזם ראשוני של פיקו דלה מירנדולה וארסמוס.
הומניזם של תקופת הנאורות.
והנומניזם של מרקס.

ומכאן לטרנס-הומניזם – זו האמונה שאפשר לשפר את יכולות האדם עוד יותר, באמצעות הטכנולוגיה.

והפוסט-הומניזם – כאן כבר יש הגבלה של ההומניזם. לא האדם נמצא במרכז אלא הטבע כולו, כולל בעלי החיים, הצמחים ואף הדומם. זוהי תפיסה אקולוגית, או של קיימות.

יפה מאוד, ועתה כמה דברים.
תפיסה טרנס הומניסטית הציג גם דוד אבידן, שהרבה לדבר על הטכנולוגיה ועל העתיד, והציג תפיסה פוטוריסטית.
והתפיסה הפוסט-הומניסטית בעצם מתנגדת לכתוב בבראשית א. שם, כזכור, מיד אחרי שנאמר שהאדם נברא בצלם, שזה יסוד התפיסה ההןמניסטית, ניתנת לו שליטה על הטבע – 'ורדו בדגת הים' וכו. ובעבר הבאתי קטע מ'יומן דרכים' של קרליבך, המתאר הודים שלעגו בדיוק לתפיסה הזו – וכי האדם במרכז? הרי כל הטבע במרכז! – לשיטתם.

ועוד אוסיף כי בשתי התפיסות האחרונות נראה שמחזיק יובל נח הררי, שבביקורתי כיניתי אותו אנטי-הומניסט (ובאמת בשתי התפיסות האלה יש משום אנטי-הומניזם) – הוא מדבר על טכנולוגיה כהרחבה של האדם, כתפיסה השנייה, ואוחז בצמחונות ומתרגל ויפסנה, כתפיסה השנייה.

ובכן, זה על קצה המזלג, ואחכה להרצאות הבאות.