יומן צהריים, 7.4.22

יומן צהריים, 7.4.22

פייסבוק הזכיר לי שיר של רומי ששיתפתי –

רגע של עברית.
חרון – להט הכעס.
ניסן נצר, עברית של שבת.

ממשיך לקרוא בדחק יד, יותר נכון לדפדף, כי הרבה דברים לא מעניינים אותי.
בחלק של תרגומי השירה יש כמה דברים יפים. כאמור, קטע מתוך 'אונס לוקרציה' של שייקספיר, וגם קטע מאוד יפה של ג'ון קלייר.
אבל אחר-כך באים הרבה קטעים על תיאוריה של הפואטיקה, והם לא כל-כך מעניינים אותי. בכל גיליון יש כמה וכמה מאמרים כאלה.
ואחר-כך ספרות, שגם אותה אני לא קורא, כולל המחזות. וכרגיל, הרבה מכותבים עתיקים ורק מעט חדשים.
נותר לי, אם כך, קטעי ההגות – הכללית, היהודית, והמדינית, שבהם אולי אתעמק יותר, כ-100 עמ' סך-הכול.