יומן צהריים, 5.4.22
אחזור לרגע לפסוק היומי –
ביציאת מצרים נאמר –
וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
שמות יא ז.
כמה פירושים –
מהו יחרץ?
רש"י –
לא יחרץ כלב לשונו – אומר אני: שהוא לשון שינון, לא ישנן. וכן: לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו (יהושע י׳:כ״א) – לא שינן, אז תחרץ (שמואל ב ה׳:כ״ד) – תשתנן, למורג חרוץ (ישעיהו מ״א:ט״ו) – שנון, מחשבת חרוץ (משלי כ״א:ה׳) – אדם חריף ושנון, ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳) – חריפים, סוחרים שנונים.
אשר יפלה – יבדיל.
ולפירוש הכולל –
רשב"ם –
לא יחרץ כלב – המלאך מזיק ומשחית בכורי מצרים, אבל בכורי ישראל אפילו קול ניבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם.
ושילובם –
שד"ל –
לא יחרץ כלב לשונו – לא תהיה צעקה בישראל, וכל אשר לישראל ישקוט ולא יצעק, ואפי׳ הכלבים לא ינבחו, כי בשמעם צעקה הם נובחים.
יחרץ – ענין שנון, עיין רש״י וגיזניוס.
ומדרשו –
ילקוט שמעוני –
כְּתִיב, ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ״ (להלן כ״ב:ל׳), לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אָמַר הַמָּקוֹם תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה אִם חַיָּה לֹא קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָה, קַל וָחֹמֶר שְׂכַר בְּנֵי אָדָם.
*
והנה גם היום דברים רבים קורים וזוכים להתעלמות גורפת, עד שגם היום אפשר לומר ש'לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו'. אלא שהפעם הדבר נאמר לשלילה ולא לחיוב.
מהפסוק הזה אגב גם בא הביטוי 'דמי לא יחרץ' לשוחד, ולא אתפלא אם כמה עיתונאים – כלבי השמירה של הדמוקרטיה – קיבלו משהו כדוגמתו.
ואמנם ישנם כמה 'כלבים', והם נובחים במרץ – ואלה הם כלבים חיוביים, רוטווילרים – אבל, כמו שאומרים, השיירה עוברת.
*
ורגע של עברית.
ניסן נצר, עברית של שבת, על 'גאון' –
