יומן ערב, 5.4.22

יומן ערב, 5.4.22

ליאור טל שדה, בספרו 'מה למעלה מה למטה' כותב על 'הלכות הרשתות החברתיות'.
ראשית הוא מציין את הכלל הגדול – איסור הלבנת פנים –

ולאחר דיון במקורות תלמודיים שונים על חרם והרחקה, הוא מנסח את 'כללי השיח' של הרשתות החברתיות (גם אני פרסמתי בעבר כללי שיח' כאלה) –

ולבסוף, יש עוד פרק על שיימינג.
כאן רלוונטיות הלכות לשון הרע ורכילות, אך גם כאן לפעמים ההלכה מתירה לספר, בהתאם לכללי החפץ חיים –

*

ספר חדש לידידי אודי הרשלר – 'מגדים חדשים' – רצף מאמרים לפסח.
קראתי את השער הראשון, ובו שני מאמרים.
הראשון על תורה עד בליקוטי מוהר"ן תנינא, של רבי נחמן מבסרלב, שאביא כאן רק אותו, על הקשר בין פורים ופסח –

עד – אחר פורים קורין פרשת פרה

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפֻּר (אֶסְתֵּר ט) (וְעַיֵּן בְּכַוָּנוֹת הָאַרִיזַ"ל בְּסוֹד הִפִּיל פּוּר וּבְסוֹד פָּרָה אַדֻמָּה), וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה פָּרָ"ה כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּך וְדֶרֶך לְפֶסַח (שִׁיר הַשִּׁירִים ה) "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נטְפוֹת מוֹר עבֵר" שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח פֶּה סָח (כַּמּוּבָא) שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, ) [שׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר] נטְפוֹת מוֹר עבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי מָר דְּרוֹר (חֻלִּין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת כ"ג) : "שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִך לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי תֵבוֹת פּוּרִים כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶך לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ [וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלא גִּלָּה יוֹתֵר] כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם [וְלא סִיֵּם]

*

והשני עוסק בענייני טהרה, ובו המשפט המעניין הבא –

"מחויב שבטהרה אין דעת, כי במובן הזה ההחכָמה היא אנטיתזה אל הטהרה, כי הטהרה היא עצם החיים. הזיקה אל עצם החיים באה על חשבון הידיעה של האדם בהכרח".

אודי כותב על דברים אלה ארוכות ועמוקות, ולא אוכל לכתוב על דבריו, ומוטב לקוראם אצלו.