אתיקה לשפינוזה שיעור 7.
משפטים 12-15.
רבי חסדאי קרשקש תיאר את התארים כאור המתפשט מהמאיר, שהוא העצם, ואולי שפינוזה שאב ממנו.
גם התואר, כמו העצם, הוא בלי ניתן לחלוקה.
באגרת 12 שפינוזה מרחיב ואומר, כי הזמן קובע את ההתמד והמידה את הכמות. כלומר אלה תארים.
שלמה בר יוסף ניסח זאת כך – האופנים הם גלים באוקיאנוס של ממשות.
ואלן ווטס אמר משהו דומה.
משפט 14 מסכם את שני אלה שלפניו ואומר – חוץ מאלוהים שום עצם לא יכול להתקיים ולא להיות מושג.
אלוהים הוא עצם בעל אינסוף תארים.
אלוהים הוא הכול.
כאן יש להעיר שעם אותו קושי התמודד גם האר"י, והוא הגה את תורת הצמצום, שמתמודדת בדיוק עם אותה בעיה – אם אלוהים הוא הכול, כיצד יש מקום לעולם? אלא שאלוהים כביכול צמצם את עצמו, כדי לאפשר מקום לעולם.
גם 'אחד' מובן לא כמספר אלא מתוך המהות – וכך כותב גם הרמב"ם.
ולבסוף – הדבר המתפשט והחושב – הוא או תארים או אופנים.
כאן אעיר, כי עדיין לא ברור לי ההבדל בין תארים ואופנים.
מחשבות לעצמי 