יומן ערב, 31.3.22
קצת קריאה בהארץ.
במדור הלשוני מדובר על חרוסת, כנראה על שם כלי החרס שנועד למעיכת התבלינים. וליל הסדר בכלל הוא חיקוי לסיפמוזיון הרומי, שגם בו נהגו לאכול חסה, וכדי למתן את תכונותיה הרעות הוסיפו מתבל הדומה לחרוסת. מעניין.
ירין רבן כותב על הפטרת פרשת השבוע 'תזריע', אף שזו בעצם לא ההפטרה הפעם – בסיפור נעמן, 'איש חיל מצורע', שאלישע אסף אותו מצרעתו. עוד בהמשך הסיפור שם, גיחזי, נער אלישע, חומד ממון כשכר פעולת הנביא, וצרעת נעמן דובקת בו. ירין רבן פשוט מספר את הסיפור, עם הערות מינוריות בלבד (בעיקר על ההבדל בין 'מצורע' ל'איש עם צרעת', כמו בין 'זונה' ל'אישה בזנות'. בראשונים התכונה היא כמו חלק מהאדם).
וביקורת נאה שזה תקצירה –
"יומן השטן" מפליא לתאר את תהליך הפיכתו של אדון האופל לאדם.
עוד לפני שמיכאיל בולגקוב החל לכתוב את "האמן ומרגריטה" חיבר סופר רוסי בולט אחר, לאוניד אנדרייב, רומן שבמרכזו עומדת דמות השטן. הספר, שתורגם עתה לעברית, כתוב נהדר אבל הלקח שלו על כוחו של הרוע האנושי התיישן מזמן.
עוד מוזכר בביקורת ספרי שטן אחרים – 'פאוסט' של גתה, ו'האמן ומרגריטה' של בולגקוב – את שניהם קראתי בנעוריי ואהבתי מאוד. אכן, השטן הוא דמות קוסמת.
ועוד מוזכר כאן הקובץ 'נפש כנועה', שאולי אקרא.
20 שאלות – קשות.
דעות – אין חדש.
קורונה – אין.
משפט נתניהו – לא מעניין.
כתבות – אולי מחר.
מחשבות לעצמי 