יומן צהריים, 30.3.22

יומן צהריים, 30.3.22

שוב, כל הבוקר מדברים על מה שהתרחש אתמול, וזה מובן לחלוטין, אבל לי אין מה להוסיף כאן. המציאות הביטחונית הבעייתית כאן היא ארוכת שנים, וכבר לא ברור מה ניתן לעשות. אעבור אם כן, ברשותכם, לכמה דברים אחרים.

*

דודתי ביקשה ממני קטע יפה לחנוכת בית חדש שהם עושים, שלחתי לה את הקטעים הבאים –
משלי כד –
ג בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. ד וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. 

משלי כד, כז –
הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.

רמב"ם הלכות דעות, פרק ה, הלכה יא –
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה. ואחר כך יקנה בית דירה. ואחר כך ישא אשה. שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו. מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו. מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה . וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע. כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך. ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו:

ואגב, דברי הרמב"ם לא הולכים בדיוק אחר הסדר שכתוב בתורה, וכתב על כך אראל באתר הניווט בתנ"ך. וזה מתקשר גם לפרשת השבוע שלנו, עם צרעת האדם והבית.

*

ואולי אוסיף את הפסוק –
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
בראשית ב, כד.

ואגב, אפשר להבין את זה בשני אופנים –
האחד, שקודם יעזוב ואז ימצא אישה וידבוק בה, כפי שנהוג היום.
והשני, שקודם ימצא אישה ואז יעזוב את ביתו, וכך היה נהוג בימי קדם.
ותמהני מה הנכון.

*

רגע של עברית.
ניסן נצר, עברית של שבת, על אביב –