יומן צהריים, 26.3.22
עוד על הכתובת שנמצאה, שמרגשת אותי מאוד. נזכיר את נוסחה –
ארור, ארור, ארור,
ארור לאל יהו.
תמות – ארור,
ארור – מות תמות.
ארור ליהו,
ארור, ארור, ארור.
והיא נמצאה בהר עיבל, המקום בו נערך טקס הברכות והקללות, לפי המסופר, והמקום בו אדם זרטל מצא מזבח. מדהים.
אבל צריך להבין גם את העיקרון – הגינוי התקיף למי שלא מקיים את התורה, מעין השבעה מאגית. ברוך – מי שמקיים, ארור – מי שלא מקיים.
בנצרות זה יסוד גדול, שכן הם אומרים שבתורה יש קללה למי שלא מקיים אותה, אלא שאף אחד לא יכול לקיים את כולה, ולכן מי שתחת חוק התורה נמצא תחת קללה.
כך הדבר מנוסח בברית החדשה –
גלתים ג –
ט מִכָּאן ¹שֶׁהַמַּחֲזִיקִים בָּאֱמוּנָה מְבֺרָכִים יַחַד עִם אַבְרָהָם הַמַּאֲמִין. י הַנִּשְׁעָנִים עַל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה נְתוּנִים תַּחַת קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ¹"אָרוּר כָּל מִי שֶׁלֹּא יָקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם." יא דָּבָר בָּרוּר הוּא ¹שֶׁאִישׁ לֹא יֻצְדַּק לִפְנֵי אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן ²צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. יב וְהַתּוֹרָה אֵינֶנָּה נִזְקֶקֶת לֶאֱמוּנָה, אֶלָּא ¹שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם אֶת דְּבָרֶיהָ וָחַי בָּהֶם. יג ¹הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ ²מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ ³שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ – שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, ⁴"קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל־עֵץ", יד כְּדֵי שֶׁבְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תַּגִּיעַ ¹בִּרְכַּת אַבְרָהָם אֶל הַגּוֹיִם, לְמַעַן נְקַבֵּל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אֶת הָרוּחַ ²הַמֻּבְטַחַת.
לרעיון זה אפשר להגיב בכמה צורות.
ראשית, ודאי שאי אפשר לקיים את כל התורה. ראשית, כי אין מקדש. ושנית, כי אין אדם שלא יחטא. אבל אפשר לקיים חלק לפחות, להשתדל, לא?
ובאשר לקללה – האם עם ישראל נמצא תחת קללה? כאן, אם נביט בהיסטוריה נאלץ להודות שאכן כן. והרי זו הייתה טענת הנוצרים כל השנים, ואולי זו הייתה נבואה שמגשימה את עצמה.
אבל היום? היום נראה שעם ישראל נמצא תחת ברכה וכן – (סנהדרין צח ע"א): ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה,שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל' (יחזקאל לו, ח)".
אם כך השאלה נשארה בטוחה.
*
חצי ביקורת –
מה למעלה מה למטה – הומניזם חילוני בדיאלוג עם היהדות, מאת ליאור טל שדה.
קראתי עד עמ' 70. זה מספיק, לא? את התמונה הכללית קיבלתי – עיון מזווית הראייה של היהדות החילונית ההומניסטית, שאני מכיר היטב. כמו כן, חלק גדול מהספר הוא עיבוד של פרקי הפודקאסט של שדה 'קולות של רוח', שהקשבתי לכל פרקיו, במשך שנתיים-שלוש. זה פודקאסט מעניין, אם כי מטבע הדברים לפעמים הוא היה מעניין יותר ולפעמים פחות.
כל הגישה הזו של היהדות ההומניסטית היא חביבה מאוד, אבל יש כאן בעיה מסוימת, והיא עודף טקסטואלי. החילוני המסורתי הרי יצא מבית המדרש לשדה ולחיים, וכאן יש שוב הסתופפות בבית המדרש, כמעשה האדם הדתי.
כך גם בספר זה – הוא קצת עמוס מדי ומכביד. וגם, יש להודות, כי העיקר ידוע – כן, חמלה, כן, אנו נגד הדרת נשים, וכן הלאה. לא שהדברים האלה לא חשובים, הם חשובים מאוד, אבל זה קצת מייגע לקריאה, לפחות עבורי בזמן הזה.
ובכל אופן, מי שמתעניין בחומרים כאלה – ימצא כאן שפע רב מהם.
*
קורא בספר שיריו המקובצים של ישראל פנקס, הייתי באיזה מקום בחלום, ולא מתחבר לשום שיר, מה לעשות.
*
כמו כן מעיין בספר 'כשאיינשטיין טייל עם גדל – מסעות אל גבול המחשבה', שנשמע לי בהתחלה מעניין מאוד, אבל לא מצליח למצוא בו עניין, הוא כתוב בצורה מייגעת.
*
הרב זקס, חיי שרה.
המילים בעמוד הקודם – 'מוכוונות עתיד'.
מחשבות לעצמי 