יומן ערב, 25.3.22
יום שישי, ועדיין שממה גדולה. שום דבר מעניין לא קורה ולא נאמר. איפה כולם?
גם מצבי האישי לא טוב, אבל לא נכנס לזה.
קודם כתבתי פוסט 'עוד על ההוכחה האנתרופולוגית', אבל בעצם כבר כתבתי על כך בעבר. וזה מתקשר לפרשת השבוע, הנה בלשון חידה –
חידת היגיון –
מי שמיישם את חוק השבות פועל לפי חוקי הכשרות.
(4, 3).
התשובה: מעלה גרה.
כמו כן, כאמור, קיימת הראיה מהתכנון, או מהסדר, או מהיופי. אפשר לסכם אותה בצורה פשוטה –
ואם כך יש לנו שתי ראיות –
א. מי צייר את הרקפת?
ב. האם ראיתם פעם חתול מתפלל?
נראה לי שאפשר להסתפק בזאת.
אבל למעשה – עזבו אתכם באמא-שלכם מאלוהים. על איזה אלוהים אתם מדברים פה? עדיף פשוט לאכול איזה בורקס או המבורגר.
*
וחוץ מזה עיינתי שוב (הקשבתי) לפתיחת 'מורה נבוכים' של הרמב"ם. גם כן נוסטלגיה. בהקדמה ובפתיחה ובשלושת הפרקים הראשונים.
בהקדמה הקטעים הכי יפים והכי בולטים מופיעים כדימויים –
א. דימוי הנבואה לאור מתנצנץ וכבה.
ב. דימוי החוכמה ודרך ההסתרה של הספר כ'תפוחי זהב במשכיות כסף'.
חוץ מזה גם מופיעות שבע דרכי הסתירה, וגם זה חשוב.
פרק ראשון על הצלם, שהוא לדעת הרמב"ם השכל. ועל הדמות, מלשון הידמות.
פרק שני על החטא הקדמון – כיצד הרוויחו מחטאם ונוספהמלהם דעת? אלא שתחילה ידעו אמת ושקר, והם המושכלות, ואחר-כך נוספה להם ידיעת הטוב והרע, והם המפורסמות.
שני פרקים אלה הם יסודיים ביותר בספר, ומכאן יתחיל ויפרוס את מילונו, החל מ'אלוהים' – גם הדיינים, 'תמונה' – גם תמונת השכל, והלאה.
שבת שלום.
מחשבות לעצמי 