יומן צהריים, 23.2.22
אוסף מגדים.
הבחורה הזאת נותנת השראה.
מצד שני –
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו – הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה לִי קוּרְס בְּפַיְתּוֹן?
*
גם יש טור לפרשת השבוע בעיתון בראשית, של הרבה דליה שחם, וגם הוא מוצא חן בעיניי –
*
בינתיים הספקתי לקרוא את רוב העיתון, מעניין מאוד.
מדברים שם על תופעות הלוואי הרבות של החיסון, כפי שעולה ממסמך של פייזר עצמה, שפורסם בהוראת בית המשפט בארה"ב. פרופ' רצף לוי כותב על כך.
ועוד על אי יעילות המסכות, מצד אחד, ועל נזקיהן הרבים, בריאותית ופסיכולוגית, מצד שני. הכול לפי מחקרים מדעיים.
סוקרים את מחאת המשאיות בקנדה, שהתרחבה למדינות נוספות, גם לישראל, אך כאן התקשורת התעלמה ממנה לחלוטין. ועוד כהנה וכהנה.
כמו כן, יש מוסף, ובו בועז כהן מתייחס למאמר ותיק שיצא נגד הטלוויזיה, אך לדעתו הטלוויזיה יכולה להיות גם טובה, ולספק חוויה תרבותית ברמה גבוהה.
ועוד טורים של אושרת קוטלר ושל גבי ניצן. וכאמור, אפילו טור לפרשת השבוע.
מעולה.
*
כמו כן צפיתי במשדר של אורלי וגיא, שהפעם העבירה גלית דהן, עם ד"ר יפה שיר-רז, אלון מזרחי ועוד.
גם זה מעולה.
*
ושני מאמרים ברציו –
מגילת אסתר והבדיחה של ‘עידן חדש’
עידן חדש כתב על מגילת אסתר כקומדיה, וכותבי רציו – שלא ברור לי מי הם, אגב – כתבו שאין זו קומדיה כלל, ובכלל אין בתנ"ך קומדיה (כתבתי על כך לא מזמן), ועוד שהכול מגובה במסמכים היסטוריים שהם מציגים.
מעניין.
ומאמר שני –
‘אני לולאה מוזרה’ – ביקורת ספר
על ספרו של הופשטטר, מי שכתב את 'גדל, אשר, באך', והפעם הוא כותב נגד מושג הנשמה, שלדעתו לא קיים, אלא יש רמות קיום שונות, מהחרקים למטה, עד האדם למעלה.
כותב רציו כמובן לא אוהב את התפיסה נוגדת-הדת הזאת, והוא דן את הספר ברותחין.
האמת, אפשר להבין אותו.
מחשבות לעצמי 