יומן בוקר, 16.3.22
על ההומור
ביומן הקודם כתבתי על ספרו של בודלר –
והוא אומר – "הקומי הוא אחד מסימניו הברורים ביותר של השטני באדם" (עמ' 32), ואני לא מסכים כלל, כי הקומי הוא חיובי, והוא האנושי. אך בכל זאת צריך להודות שלפעמים יש בו מימד זדוני ורע.
וגאולה הגיבה –
בנוגע לקשר שבין הקומי לשטני, זה נושא מעניין שראוי לדיון ארוך. תחושתי האינטואיטיבית היא שכשבני האדם היו פרימיטיביים יותר ולא היטיבו לעדן ולהסתיר את דחפיהם השליליים, הם נתנו ביטוי גלוי וחופשי להנאה קומית מדברים שליליים, ראה למשל הגלדיאטורים שהיו הבידור הראוי לדעת הרומים התרבותיים ביותר.
ולכך הגבתי –
תודה, את צודקת, יש גם משהו שלילי בהומור, אבל גם צד טוב. אכן ראוי להעמקה, אולי בהזדמנות.
ועתה אנסה להרחיב, אף שאין לי הרבה במה, וגם כלו כוחותי. וכבר נאמר – אל תיגע להעשיר. ובכל זאת.
ובכן, לפני כמה שבועות התארחתי לארוחת צהרים של שבת אצל הורי גיסתי, ובעל הבית נשא דרשה קצרה על מעמד הר הכרמל של אליהו, ואיך היתל בעובדי הבעל והאשרה – 'אולי ישן הוא וכו". ואני אמרתי שעל כך אמרו חז"ל, שכל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות על עבודה זרה.
ובאמת, בכל התנ"ך כולו כמעט אנו לא מוצאים הומור, פרט למקרה זה, ועוד במקומות ספורים ממש, שפעם מניתי אותם. ויותר מכך, בספר משלי אחת המידות הרעות היא מידת ה'לץ', שתמיד מוצג באופן שלילי.
גם בברית החדשה אין הומור כלל. ולעומת זאת ב'בשורה על פי יהודה' שנמצאה בימינו, ישוע צוחק כמה פעמים, וכבר הבחינו בחריגות שבזה.
ובתלמוד? איני בקי מספיק, אבל אני זוכר את הסיפור על שני הבדחנים, ששימחו אנשים ולכן נחשבו צדיקים. וכן את ההוראה לדרשן לתבל את דבריו ב'מילתא דבדיחותא', כך שנראה שהיחס להומור הוא חיובי הרבה יותר בו, אם כי עדיין, כאמור, לא לליצנות.
ואכן, לאורך ההיסטוריה ההומור היהודי הפך לשם דבר, ועד היום רבים מטובי הקומיקאים הם יהודים, למשל ג'רי סיינפלד או סשה ברון כהן, אבל יש עוד רבים.
וההומור היהודי הוא פעמים רבות הומור עצמי, וגם הומור שחור. וידוע שיש דברים שבהם רק ליהודים מותר לצחוק על עצמם – וגם על זה פרק בסיינפלד (על רופא השיניים).
אם כך, חייבים אנו לומר שהומור הוא דבר טוב מאוד. והוא באמת כזה, הוא משחרר ומקליל ו'טוב לבריאות'.
והנה, אם להיות עדכניים, גם נשיא אוקראינה זלנסקי, הוא קומיקאי יהודי.
אז מתי ההומור אינו חיובי? כאשר הוא המוני, גס, משפיל, מתנשא, לעגני וכיוב'. קשה לי כרגע לשים את האצבע בדיוק מה מבחין בין ההומור הטוב וההומור הרע, אבל אין לי ספק שהבחנה זו קיימת, וכפי שהגדיר השופט האמריקאי מהי פורנוגרפיה – כשאני רואה אותה אני מזהה אותה.
זהו.
*
ציוץ מעניין –
וזו גבירותיי ורבותיי כל התורה על רגל אחת:
It is becoming harder and harder to know what is true.
*
וכמה ביטויים חוזרים אצלי בתגובה לציוצים –
שונא מסכות יחיה
עולם חדש מופלא
מה יום מיומיים?
מחשבות לעצמי 