יומן בוקר, 15.3.22

יומן בוקר, 15.3.22

קצת על תוכניות טלוויזיה.
אני כמעט לא רואה כלום. מאז שסיימתי צפייה חוזרת בסיינפלד בנטפליקס לא צפיתי שם בכלום, למעט 'נוכל הטינדר', סרט ירוד, אבל כולם דיברו עליו, אז צפיתי לראות במה העניין. אני לא יודע בשביל מה אני ממשיך להחזיק נטפליקס, העניין הוא שזה זול מאוד, 33 ש"ח לחודש כמדומני, אז למה לא.
ועכשיו עלתה עונה 5 של היהודים באים ועונה 3 של החברה הגאונה, שתי סדרות שמאוד אהבתי, אבל עכשיו אני צופה ומשתעמם.
היהודים באים – נראית לי כמו איזו התחרבשות מוגזמת בהווי היהודי-ישראלי, כמה אפשר? הכול בתוך מועדון סגור של ישראליות מדומיינת, שכבר עבר זמנה.
המערכונים – לא מצחיקים אותי. הטובים – על אברה מנגיסטו, על דוד לוי ועל נפילת הבורסה, עם השיר של שלום חנוך 'משיח לא בא', וזהו, כך בשלושת הפרקים הראשונים. זה לא מספיק.
ואולי מסמן את כל הכישלון המערכון הראשון, נגד מתנגדי החיסונים. קל מדי, ולא מצחיק.
והחברה הגאונה – פרקים ארוכים שלא קורה בהם כלום, למרות שצפיתי עד כה רק בפרק וחצי. וכמה כבר אפשר לעקוב אחרי שתי הנערות האלה, אחת סוערת ואחת שקטה? לי נמאס.
ואולי בכלל נמאס לי מדימויים מצולמים. תנו לי מציאות, לא דימוי! וזה מוזר, כי אני הרי אוהב קולנוע, ואפילו זה התחום אותו למדתי באוניברסיטה.
ויתכן גם שפשוט הפסיקו לעשות סרטים טובים, לא יודע למה, אולי הקורונה פגעה ביצירתיות של אנשים.