יומן ערב, 12.3.22
כתבתי בפייסבוק –
"מצחיקים החילוניים ההומניסטיים האלה עם הרעיון שכל אדם נברא בצלם, הם לא מבינים שביהדות, בזרם המרכזי, היהודי שווה יותר?"
אין תגובה, המוכחש הישראלי, מחקתי.
*
מעניין שהגיבור של 1984 גר במדינה בשם אוקיאניה, שם דומה מאוד לאוקראינה.
*
כבר בפעם שלישית אני מגיב לגלית דהן עם מונחים השייכים לז'רגון החדש, ואולי ל'שיחדש'. בהתחלה הייתה זו הסללה, אחר-כך פריבילגים, והיום – הסגברה. אני נמנע בדרך כלל מהז'רגון הזה (למעט פריבילגים, שהפכתי למוטבים, ואפילו הצעתי לאקדמיה, אך הם סירבו), וגם היא אמרה שהיא סולדת ממנו. אבל בעצם הוא מבטא יפה מאוד את התוכן הזה.
אם כך אולי רק צריך לעשות לו עיברות. לפריבלגים כבר מצאתי חלופה, כאמור, והסללה היא בעצם מילה עברית יפה, עם שורש עברי. מה עם הסגברה? גם כאן כבר חל עיברות למושג הלועזי, אבל אולי אפשר למצוא משהו מוצלח יותר. ומה עם מונחים אחרים (שכבר קשה לי לעקוב אחריהם מפאת ריבויים)? צריך למצוא.
בספר 'תיאוריות ציניות' (הקשבתי באנגלית) סוקרים את כל המונחולוגיה הזו, וזה באמת מעיק מאוד להקשיב לזה. הם מציעים בסוף לחזור לגישה ליברלית קלסית, אני בעד.
*
שוב מזכיר –
בריאו"ת – בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו (רמב"ם).
כלומר – תזונה, ספורט ומיינדפולנס.
*
נזכר בחרם על רבי אליעזר –
"אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים? – אמר לו: רבי, כמדומה לי שחברים בדלים ממך".
*
מי שלבוש – לא בוש.
*
יש מדרש על מצרים, שהיו שמים את תינוקות בני ישראל ביסודות הבניין. גם השעבוד היה לצורכי בנייה, 'בחומר ובלבנים', בחומריות.
גם על בוני מגדל בבל מסופר במדרש, שהיו מצטערים על אובדן של לבנה אחת יותר מעל אובדן חיי אדם.
ובסדום הייתה 'מיטת סדום', שגם אותה אפשר לראות כמשל למגורים.
זה מה שקורה שמחשיבים מגורים יותר מאנשים. וד"ל.
*
הררי באחת השיחות שצירפתי כאן מדבר על 'פיצוח' (האק) אישיות של אנשים על-ידי מחשבים. והאמת שזה נכון, לכל אחד יש 'תוכנת הפעלה' שמפעילה אותו, וברגע שאתה מפצח אותה כבר מיותר להקשיב לאותו אדם.
*
היהדות, יהדות מסוימת לפחות, לא רק מתנשאת על הגוי, ולפעמים רואה אותו כלא-אדם, וכן על 'עם הארץ', שלא לומד תורה, וכן על החילוני, שלא מקיים מצוות, וכן על האישה, כי למה לא (ראו על כל אלה בספר הוותיק 'חמורו של משיח'), אלא שהיא מתנשאת גם על הטבע עצמו, שנראה לה שהיא השתחררה ממנו. אבל האדם הוא יצור טבעי, וגם אם יש בו גם רבדים נעלים יותר – המחשבה והדיבור – הרובד הטבעי עדיין נשמר.
(נשמע לא טוב? מה לעשות).
ומכיוון שהתנשאות זו על הטבע יסודה בשקר – מכאן החטאים הרבים שנמצאו גם אצל אנשי דת בולטים.
*
המשך קריאה ב"זמן הקוסמים". השליש האחרון קצת משעמם, ביוגרפי מדי, אבל הנה שני קטעים עם עניין –
על סטלין –
"תוך עשור אחד בלבד עתידים מיליוני אזרחים סובייטיים למות בגללו: ביישוב־מחדש, בטיהורים, בהגליות שרירותיות, בעינויים, ברעב, באמצעות עבודות כפייה בגוּלאגים. זוועה סדיסטית שגם במבט לאחור אפשר להבין אותה לכל היותר בקטגוריות תיאולוגיות."
ומנגד, על פריז –
"פריז – כלומר, באותן שנים, עירם של אנדרה בְּרֶטוֹן, טְריסְטַן צארָה ולואיס בּוּניוּאֶל, של ז'אן זִ'ירוֹדוּ ולואי אראגוֹן, של ג'יימס ג'וֹיס וארנסט הֶמינגוויי, של גֶרטרוּד סְטַיין ופּיקאסו, של פ. סקוֹט וזלדה פיצגֶ'רַלד, של ג'ון דוֹס פּאסוֹס ושל ויליאמס קרלוס ויליאמס, של אַנָאיס נין וקוֹקוֹ שאנֶל; ערש הסוּריאליזם, המקום שבו נולדו יוליסס (1922), וזרח השמש (1926) וחלק מגֶטְסְבּי הגדול (1925). פריז – כלומר, מעבדת האוונגארד שכמעט עולה על גדותיה מרוב יצירתיות."
– זמן הקוסמים מאת וולפרם איילנברגר
מחשבות לעצמי 