יומן ערב, 9.3.23
המשכתי לקרוא ב-"זמן הקוסמים". הנה כמה דברים (ואסתפק בהם) –
על ויטגנשטיין –
"ונוסף על כך סבל גם מדיכאון כרוני"
דבריו על המבקר –
"בהסתכלות הנכונה, המבקר והאמן מצויים אפוא באותה מדרגה של בריאה. מהותה של יצירה איננה אבן שאין לה הופכין, אלא היא משתנה בלי הרף. לאמיתו של דבר, יצירות האמנות עצמן הן שמבקרות את עצמן דרך קבע."
וכדבריו –
"ביקורת היא אפוא כעין ניסוי ביצירת האמנות, שבאמצעותו ניעוֹרה ההשתקפות שלה, ועל־ידי כך מובאת היצירה אל המוּדעוּת ואל הידיעה שלה עצמה […]"
ויטגנשטיין –
"מצא את דרכו – בגלל קריאה בספרון קטן של לב טולסטוי – אל הדת הנוצרית"
"התקפי חוסר התוחלת שעדיין ייסרו אותו מדי יום ביומו"
גישתו –
"במילים אחרות: על כל מה שנחוץ הלכה למעשה לחייו של האדם, מה שמעניק לו משמעות, ערך ותקווה מדי יום ביומו, אין לפילוסופיה מה להגיד ואין לה מה לטעון. אבל לָמה היא לא יכולה לעשות זאת באופן עקרוני – לָמה שום מסקנה לוגית, שום טיעון ושום תיאוריה בת־קיימא של המשמעות לא מסוגלים אפילו לגעת בשאלות האמיתיות של החיים – את זה בדיוק האמין ויטגנשטיין שהוא הראה בחיבורו אחת ולתמיד."
…
"ויטגנשטיין הוכיח, תוך שימוש באותם יסודות מתודיים של תפיסת העולם המדעית הצרופה הזאת – הניתוח הלוגי – שבפועל, בדיוק ההפך הוא הנכון. כל מה שמקנה משמעות, במלוא המובן של המילה, לחיים ולעולם שאנחנו חיים בו, נמצא מחוץ לגבולותיו של הניתן להיאמר במישרין."
פרישתו מפילוסופיה –
"כדי להילחם בתוהו־ובוהו שנותר בתוכו, הוא הכין לעצמו משום כך תוכנית רדיקלית להפליא במשך החודשים הארוכים בשבי האיטלקי בקַמְפּוֹ קָסינוֹ. ראשית: העברת כלל רכושו לאחיו ולאחיותיו. שנית: חסל סדר פילוסופיה. שלישית: חיים של עבודה הגונה – ושל עוני מתמשך."
כאן כבר היידגר, אם אינני טועה –
"כדי לחיות באושר עלי להיות בהתאמה עם העולם. והרי זה פירושו של "להיות מאושר". אפשר אם כן לומר שאני מתואם עם אותו רצון חיצוני, שאני נראה כתלוי בו. זאת אומרת: "אני ממלא את רצון האל". הפחד מפני המוות הוא הסימן הטוב ביותר לחיים כוזבים, כלומר רעים."
הנושא העיקרי של היידגר – הקיום, ההויה –
"כעבור עשר שנים בדיוק עתיד היידגר לטעון באותו המקום כי הפילוסופיה שלו כולה סובבת סביב חקירת משמעותה של המילה Sein ("להיות", "הֱיות", "הוויה"). והוא עתיד להצהיר מעל גבי אותה קתדרה עצמה כי הוא הראשון, זה 2,500 שנה, שבכלל שב וגילה והקים לתחייה את המובן של השאלה הזאת, ובמיוחד את משמעותה לחיים ולחשיבה הקונקרטיים של כל בני־האדם"
(הו הו)
…
"במילים אחרות, אנו, בני־האדם, היצורים היחידים שמסוגלים לשאול את עצמם את השאלה על דבר ה"יש" – ולפיכך גם על משמעותה של ההוויה (sein). רק עבורנו, אם כן, כל מה שיש (בגרמנית: es gibt, מילולית "זה נותן") הוא "שָׁם" (da) – ובהיותו נתון, אפשר לשאול עליו שאלות באופן אותנטי. רק עבורנו "יש" עולם. משום כך עתיד היידגר בקרוב להחליף את מושג ה"אדם" במושג ה"דאזַיין" (Dasein)"
כנות –
"הפילוסופיה יכולה להגיע לידי התקדמות רק באמצעות צלילה מוחלטת אל החיים כמוֹת שהם […] היא לא מַשלה את עצמה, היא מדע הכּנוּת המוחלטת"
ולבסוף, קסירר – נגד מושג אופי העם –
"קסירר האמין כי המטען הפילוסופי שנושא עימו המושג "אופי" – במיוחד כשהוא לובש את צורת "אופי־העם" – משַׂחק לידי הרטוריקה של השוביניזם הלאומני, כמו גם של פולחן "האותנטיות" ו"גרעין הישות האמיתי", פולחן שהוא בסופו של דבר מנוגד לחירות. "
…
"לדעתו של קסירר, אנשים המדברים על "האופי האמיתי של האדם" או על "גרעין הישות של עַם" כעל משהו שמכתיב, מעומק העולם הפנימי, את כלל הפעולות – או אף מתגלה בסיטואציות גבוליות כמושיע וכבעל ערך נצחי – חושפים את עצמם קודם כל כבלתי־נאורים באופן קיצוני"
– זמן הקוסמים מאת וולפרם איילנברגר
מחשבות לעצמי 