יומן ערב, 7.3.22

אחד כותב בטוויטר וצודק –
‏אין לי כבר מילים על המעבר החד והפתאומי מהעיסוק האובססיבי בקורונה שהיה הנושא היחיד במשך שנתיים, לסיפור הבא. בלי קלוז'ר, בלי מילות סיכום, בלי דברי ברבש לאומה. זהו, נגמר ביום אחד. יש מלחמה. יש רעים וטובים חדשים ואתם מתבקשים להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה. נודיע לכם כשיתחלף הסרט שוב.

אני כותב –
שוק הדיור בארץ – סדום. מחירים בשמיים על דירות קטנטנות. וכפי שכתב לי אחד – זה כלי השליטה המרכזי של השלטון בארץ. אתה רוצה לחיות כמו בן אדם? יש מחיר, והוא גבוה. זה היגיון המערכת, ומי שלא יישמע לו ימצא עצמו מקופח.
והאחרים? משועבדים עם משכנות לכל החיים, פרט לברי המזל שבאים ממשפחות עשירות.
אני מעולם לא הבנתי את השוק הזה וגם לא הצלחתי להשתלב בו, אללי.
אבל האם אין מקום לאנושיות בצד מפלצות הנדל"ן? האם אין ערך לתרבות, לחינוך?
ראו את שכר המורים בארץ ואז תבינו. ידידי שניר אמר שהוא משתכר כמורה כ-6,500 ש"ח, במשרה כמעט מלאה. לעומת זאת המשכורות בהייטק הן פי כמה וכמה מזה. וכי מה הם עושים שם? מתכנתים כמה פקודות? האם זה חשוב יותר מחינוך הילדים? מיצירת תרבות? עולם הפוך ראיתי.

ומה מעניין את הישראלים? טלוויזיה –