יומן צהריים, 1.3.22
תראו, קודם כתבתי קצת על אוקראינה, אבל האמת היא שזה לא ממש מעניין אותי ולא קשור לחיי. אני יושב לי במרפסת, מסתכל על הנוף, במצב פיזי גרוע, זנוח, ומקשיב לספר על פוסטמודרניזם, שכבר קראתי.
המלחמה הזו לא רלוונטית עבורי, והיא לא רלוונטית עבור רוב עם ישראל. ובאמת, כך נראה, רוב האנשים עוסקים בענייניהם.
אבל בערב יושבים לראות חדשות, ושם הם מקבלים את מה שהחליטו עבורם. אז עכשיו זו אוקראינה. וכן, צריך להיות מעודכן, כדי שאפשר יהיה לנהל שיחות עם אנשים אחר-כך. פחות או יותר כמו שמדברים על הפרק האחרון של 'משחקי הכס', או מה שלא משודר עכשיו.
ובספר שאני קורא בודריאר אומר שמלחמת המפרץ הייתה 'היפר-ספייס', כלומר דבר לא ממש ריאלי, משחק של דימויים. הרבה ביקורת הוא ספג על כך, אבל יש משהו בדבריו.
גם עכשיו, הדיווחים הטלוויזיוניים נראים לי לא אמינים ועלובים.
עד כדי כך ששאלתי בפייסבוק – האם באמת יש מלחמה באוקראינה? תוכיחו.
טוב, כמובן, מיד ימהרו לסמן שאלה זו כהזויה, אך מה אכפת לי. ובאמת בשבילי היא לא ממשית, המלחמה הזו.
אנשים מצאו על מה לדבר, יש להם משחק חדש. אבל, כדברי יחזקאל –
אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ.
יחזקאל לד ד.
הנה, גם הפסוק היומי. אבל כבר הבאתי אותו בעבר. מישהו מקשיב? מישהו פועל? אף אחד, מיותר לדבר ולכתוב (לקוראי המעטים). אך, שוב, אלה 'מחשבות לעצמי'.
וקטע יפה מעגנון –
מחשבות לעצמי 