יומן בוקר, 1.3.22

יומן בוקר, 1.3.22
אנסה לעשות קצת אינטגרציה של נתונים.
ב'פיד מתנגדים' בטוויטר התגלעה מחלוקת, יש התומכים באוקראינה, כראוי לגישה ההומניסטית הליברלית, ויש שאומרים שאחרי שנתיים של טוטליטריות מערבית, המערב איבד זכות דיבור.
אני מבין את שתי הגישות, אבל עדיין מגנה את התוקפנות הרוסית.
דבר זה גם כתבתי במענה למאמרו של אורן ששיתפתי כאן, שהתמיכה בהומניזם נפגעה בשנתיים האחרונות, בין אם נרצה ובין אם לא.
עד כאן יפה, ועכשיו עוד נתון –
אתמול בלילה כתבתי על הטלוויזיה וכיצד היא מכסה את הנושא. בגדול – צפיתי שעה וחצי ולא הבנתי כלום, סתם ברברת.
ואוסיף עוד נתון – פרסיקו שיתף היום מאמר שלו, שגם אותו לא כל-כך הבנתי, אבל שאלתי אותו – מה ההבדל בין הפלישה עכשיו ובין כיבוש קרים לפני כמה שנים? והוא ענה לי – יחס העולם. וזה נכון, רק היחס השתנה, לא המעשה, על כן בצדק טוענים שיש כאן גם עניין תעמולתי.
ועוד דבר – במהדורות החדשות בטלוויזיה כבר לא מדברים על קורונה, כאילו לא הייתה קיימת, היתכן שאפשר גם כך? ועוד – שהם הפסיקו עם מנהגם המגוחך להסיר את המסכה לפני הדיבור, זהו? כבר אין צורך בזה? כל זה מחזק את אלמנט התעמולה פה, שברור שהוא קיים.
אבל, העובדה שיש תעמולה וסיקור לקוי עדיין לא אומרת שבאוקראינה אין מצב ממשי. יש שם. יש שם קרבות וסבל אזרחי רב, לפחות לפי מה שמספרים לנו, וזה ודאי דבר שלילי, שאני מתנגד לו ללא תנאי. יש כאן צד תוקפני וצד סובל, ואני תומך בצד הסובל, והצודק.
ויותר מזה, כפי שאמרתי המלחמה הזו היא גם התפרצות של ריאליה לעולם מדומיין. אפשר לטעון שזה מהלך הכרחי, כפי שכתבתי גם כן בפוסט קודם, ואולי אפילו מועיל. על כן אני משהה את הפקפוק שלי בממשלות המערב, מה גם שלאמיתו של דבר לממשלות אלה כלל לא חשוב מה אזרח זניח חושב.
ובכל זאת, מה שחשוב עכשיו הוא עדיין מה שקורה כאן. אסור לגרום למלחמה הזו לשמש כהסחת דעת. התו הירוק עדיין קיים, למרות שלכאורה הוסר. נפגעי החיסון עדיין קיימים ולא מקבלים מענה. אלה הדברים החשובים באמת והדברים שאנחנו יכולים לפעול לגביהם.