יומן צהריים, 28.2.22
מאמר של חברי אורן, רב חילוני, על המצב עם רוסיה –
הוא כותב שהמערב מציג עמדות הומניסטיות, שהם הציונות, ואני מסכים עמו. אך הגבתי כך –
תודה אורן, דברים יפים ואני מסכים לכולם.
עם זאת, ברשותך אציין השגה אחת, שאני שומע ממחנה 'המתנגדים'.
אתה כתבת –
*משטרים אוטוריטריים לא יכולים לאפשר לאמת להתברר בחופשיות – הם לא חוששים מהדעות בשוליים של השיח החופשי אודות האמת – חששם הוא אודות האמת עצמה".
והנה, הטענה העולה היא שבשנתיים האחרונות, במדינות הדמוקרטיות הליברליות, ובכללן ישראל, לא התקיים שיח חופשי באמת אודות מדיניות הקורונה והחיסונים.
מה דעתך בנוגע להשגה זו? האם היא נדחית על הסף?
אני עצמי חושב שהיא טענה כבדת משקל, במיוחד לכל הערכים הנעלים שהזכרת, ואני תומך בהם, כאמור.
*
קאנט מדבר על קליטה לא מודעת, ועל אפשרות שחזורה. ממש מקדים את פרויד, יפה.

*
'היהודים באים' חזרה, תוכנית יפה, ופרק יפה, בעיקר הקטעים על מנגיסטו ודוד לוי, כלומר העדתיים. אבל פותח בצורה מאכזבת – נגד מתנגדי החיסונים, בקטע שעם ישראל במדבר אומר שאין עמלק. מילא.
הנה פריים מתוכו, שאני מזדהה עימו.
