יומן ערב, 28.2.22.
כמה עניינים הגותיים מאחר הצהריים –
המשכתי לקרוא קצת בקאנט, אבל בינתיים עברתי לספר שמע, בסדרת מבוא קצר מאוד, של אוקספורד. בינתיים אומרים את אותם דברים, שיש לומר שאינם מעניינים מאוד.
בעצם, הוא עושה שילוב של שני הזרמים שקדמו לו – רציונליזם ואמפיריציזם, או במילים אחרות – ניסיון והגיון. השאלה אם הוא עושה שילוב נכון. כן, בעולם קיימים שני הרבדים האלה – מחשבה והתנסות חושית, זה היה ידוע מאז ראשית הפילוסופיה. מה בדיוק היחס בין שני אלה, זו אכן שאלה חשובה.
אני חושב שהנתונים מגיעים מחושים, ואת עיבוד הנתונים מבצע השכל. בכך תומך גם מדע המוח המודרני. זה אמנם פשוט, אך מה רע בכך. האם קיים כושר שכלי 'מוטבע'? כנראה שכן, ואפשר לראות זאת בהתפתחות הילד, בצורות שונות. אבל גם הכושר הזה הוא בעצם נלמד, אלא שהוא נלמד לאורך זמן רב, במהלך האבולוציה.
אך האם קיימת איזו תכונה סגולית של 'היגיון'? ואם כן, מניין היא באה? כאן אנו ניגשים לשאלת מקור הנתונים בעולם, וכאן הגישות שונות. אני כבר אמרתי שאני תומך בגישה שהידע הקיים מעיד על תבונה שאינה מוכרת לנו, ואז"ג.
*
כמו כן התחלתי לשמוע ספר על הפוסטמודרניזם בסדרה זו. סיכום עוד יבוא, אבל בגדול אפשר להגיד שכן, זו התקפה על מושג האמת.
ועוד אני קורא אני רואה את הדברים האלה של פוטין –

כך גם אמר מרקוס אורליוס, בקטע שהבאתי כבר, על המלחמה –
"אכן מלחמה היא, אם יתיר אדם לעצמו להיסחף אל היפוכם של דברי אמת; הן לפנים קיבל האדם את סגולותיו מן הטבע ועתה, בהזניחו אותן, אין ביכולתו עוד להבחין בין שקר לאמת."
אכן יש לשאול האם קיים קשר בין ערעור האמת, במיוחד בשנתיים האחרונות, ובין מה שקורה שעכשיו, שעוד לפני שמתייחסים לזה מבחינה מוסרית, חייבים להודות שזו חתיכת ריאליה.
*
וזו ידיעה שכדאי להביא –
