יומן צהריים, 27.2.22
קמתי מוקדם מאוד (בתחושה נוראית), לבוקר ערפילי.
וכבר כתבתי –
כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.
ישעיהו ס ב.
שאלתי בפייסבוק –
אחרי שסיימתי (בקריאה חוזרת) את 'מאמר תיאולוגי מדיני' של שפינוזה, ואת 'מחשבות לעצמי' של מרקוס אורליוס, איזה ספר מופת פילוסופי כדאי לקרוא (אם בכלל)?
ועניתי לעצמי – ספרו של ווד על קאנט.
עד הצהריים סיימתי רבע ממנו, עד עמ' 50.
הנה שלושה קטעים מתוכו.
הראשון, מתוך ההקדמה, הוא על מאמרו 'הנאורות מהי', וכאן אביא דווקא את החלק השני של הנאמר, הפחות מוכר –
בפייסבוק כתבתי –
קאנט אומר דבר חמור מאוד – 'חשוב בכוחות עצמך'. הרי זו שערוריה! כיצד יחשוב האדם הקטן בעצמו? חובה עליו לציית לגופים האמונים על הידע, אם זו הכנסייה, או המדענים.
הקטע השני, עדיין בהקדמה הוא על הדת, שלדעת קאנט צריכה להיות 'בגבולות התבונה בלבד'. אבל האם זה אפשרי בכלל? והאם זה עדיין יכול להיחשב 'דת'? לי לא נראה כל כך.
והקטע השלישי הוא כבר מתוך הפרק הראשון מתוך שלושה על ספרו המרכזי 'ביקורת התבונה הטהורה', ובו מצוינת נקודת המוצא שלו – החיפוש את ה'סינתטי אפיריורי', כלומר דברים שאומרים לנו משהו על העולם, אבל לא נלמדים מהניסיון, אלא מוטבעים בנו בצורה מסוימת –
טוב, זה כמובן נושא גדול. אני חושב שגם הדוגמה המתמטית שהוא נותן, 5+7=12, נלמדת אצלנו מהניסיון, למשל על-ידי ספירת תפוזים, ובזה אני מסכים עם לוק, שכל מה שבחשיבה היה קודם בחושים. אבל אולי אכן יש משהו שאינו כזה, כפי שאומר חומסקי על הכושר הלשוני. איני יודע.
אבל אני גם לא בטוח עד כמה חשובה שאלה זו, או עד כמה היא חשובה לי כרגע.
מה שמעניין אותי אצל קאנט אלו שני דברים – אחד – הפנייה לתבונה וייסוד פרויקט הנאורות, שעתה, כך נראה, מגיע לרגעי הגסיסה שלו. ושנית – חיסולו, בעצם, את המטאפיזיקה, בעיקר – לדעתי – על-ידי האנטינומיות שהציג.
אוקיי, זהו בינתיים.
מחשבות לעצמי 