אתיקה, שני עצמים

עוד שיעור באתיקה של שפינוזה.
עכשיו הוא אומר שלשני עצמים לא יכול להיות דבר משותף, מבחינת התואר. וכן שאחד לא יכול להיות סיבה של השני.
כל זה למה? בגלל הגדרת העצם שלו, שהוא סיבת עצמו. אבל זו הגדרה חריגה, שאני לא זוכר שהוא הוכיח אותה.
אבל אם זה כך, ואם נזרום עם הגדרתו (למה?), אז ברור שאם העצם הוא סיבת עצמו, הרי שאין עצם אחר שהוא סיבה לו. זה משפט שקול, אותו הדבר במילים שונות.
ועדיין, גם אם זה כך, האם לא יכולים להיות להם תארים משותפים? למשל, רק לשם המחשה (כי עצמים אלה אינם סיבת עצמם) – סוס וחמור הם עצמים שונים, אבל גם לזה וגם לזה יש ארבע רגליים (התארים שלהם) (או האופנים?).
בכל מקרה, אם נזרום שוב עם שפינוזה (שוב, למה?), הרי בסופו של דבר אנו יודעים שהוא חותר לכך שיש רק עצם אחד שהוא אלוהים-הטבע. ואז בכל מקרה אין צורך לדבר על עצם שני.
ועוד, מבחינה אסוציאטיבית, הרי צורת חשיבה זו נראית כחשיבה המובילה לסוחיפסיזם, לסגירות, לחוסר קשר בין שני אנשים (עצמים), בעוד במציאות קיימת תקשורת, וכן יש לחתור אליה.
ומעבר לכך, שוב מבחינה אסוציאטיבית, התורה של שפינוזה נראית לי כמו תוכנת מחשב שמישהו פיתח, שעובדת רק בתוך עצמה. או אפילו זה לא, שכן מצאנו בה באגים.

כמו כן, לפי שפינוזה, העצם אינסופי.

(בברכה, הסטודנט המסכם).