יומן בוקר, 25.2.22
יום שישי, מה בעיתון הארץ? לא הרבה. במדור הלשוני כותבים על המילה 'מקצוע', שבתנ"ך משמעה זווית, בספרות חז"ל – תחום עניין, אך מתחילת המאה העשרים קיבלה את המשמעות של משלח יד; ועל המילה 'תחביב', שהיא חידוש של אביגדור המאירי למילה הובי.
ירין רבן כותב על פרשת השבוע, ויקהל, ומתמקד בשורש קה"ל, שממנו המילה קהילה. דרש רחוק. והוא מתייחס גם ל'קהילת הלהט"ב'. משה הקהיל את העם גם במובן של יצירת קהילות, הוא דורש. שיהיה. וקהילות נדחקו בעידן המודרני, אבל הן נחוצות. זה מאוד נכון.
ולבסוף, הדף החביב 'דעת אמת' כותב על הפרשה גם, ומתמקד בשבת. דבר אחד מעניין – הוא אומר שלפי חז"ל המילה 'מלאכה' ו'מלאכתו' מופיעות ב-39 פסוקים בתורה, ומכאן 39 מלאכות האסורות בעשייה, אלא שלמעשה היא מופיעה ב-47 פסוקים. בחיפוש שלי במנוע החיפוש דיקטה מצאתי –
מלאכה – 35
מלאכתו – 5.
והדף של המחלקה ללשון של בר אילן כותבים על הפועל חש"ב, שבפרשה מיוחס לעבודת אומנות, ומציינים שבעבר מישהו חשב שהפירוש הראשוני של המילה היא טוויה. אין זה כך (ראו מילוני, שטרם פורסם).
הפעם, אם כך, התרכזנו בענייני לשון.
*
פרופ' יוסף קלוזנר, מי שעשה ריהביליטציה לשפינוזה, עת קרא באוניברסיטה העברית – אחינו אתה! אחינו אתה!, עשה גם מעין ריהביליטציה לישו. קודם כל, הוא כתב עליו ספר עב כרס, ושנית, עכשיו אני קורא שאמר עליו את הדברים הבאים –
"יש לציין כי אפילו פרופ' יוסף קלוזנר, המתנגד הידוע לאמונה בישוע כמשיח, טען בספרו[1]: "ואם יבוא יום… יהא ספר המוסר של ישו לאחת מן המרגליות הנאות ביותר שבספרות-ישראל בכל הזמנים"."
[1] יוסף קלוזנר, ישו הנוצרי, הוצאת אריאל, ירושלים, תש"ס, עמ' 262.
*
ושתי בדיחות מאתמול –
הכנתי לי סנדוויץ', אבל אני לא מתכוון לאכול אותו.
בהמשך לפוסט על התחזיות.
מחשבות לעצמי 