הקשבתי שוב לספרה של יוכי ברנדס 'כשאלהים היה צעיר', על התנ"ך. כתבתי קודם קצת על תפיסתה האנטי-רמב"מיסטית.
זה ספר יפה מאוד, יוכי ברנדס מספרת בחסד עליון, והיא מכניסה לסיפורים הרבה עניין ורגש.
אבל מה, אני כבר כבוי, מת. הדברים האלה כבר לא נוגעים בי. לא נראה לי שאפשר עוד להפיח חיים בעולם זה שנידון לאבדון.
ובכל אופן, הנה מה שכתבה על סיפור שמשון –
'ככה זה עם אלוהים, הוא נמשך לאאוטסיידרים, מרדניים. יסמנים שהולכים בתלם לא עושים לו את זה'.
דבר יפה, עקרונית.
וכן היא מספרת על קנאות אליהו. איזה סיפור מסעיר יש לו. ה'פוסחים על שני הסעיפים', מול הנאמנות המוחלטת. יפה.
והיא מספרת על יונה הישן בספינה. גם אני הולך לישון. אין לי עוד מה לעשות פה וגם לא לומר. וגם זה סיפור מסעיר. יונה בורח מאלוהים ושואל את נפשו למות, וצר לו על כך שאלוהים חס על נינוה. יפה, יפה מאוד.
ספר יפה. מי שמחפש עוד תוכן כדאי לו לקרוא. או שיקשיב בטלוויזיה לדיבורים על הפלישה הרוסית.
מחשבות לעצמי 