שלושה שירים של דוד אבידן (שכתבתי עליו בעבר). שלושתם הולחנו, שלושתם שירים עירוניים, המדברים על 'רחובות' ו'בתים' (ועוד). לא יודע למה נזכרתי בזה עכשיו, אך יש כאן שורות טובות לעכשיו.
מתוך אתר שירונט.
תקרית
מילים: דוד אבידן
לחן: ארקדי דוכין
הבתים רעדו כמו מקור, למולם
פרפרו מדשאות מוזנחות בגשם.
ואכן, אסוננו הלם והלם,
וארב וקרב כמו סכין בדשא!
וחישבנו את כל הפרטים כולם
החזאי לא טעה וניבא גם לגשם.
אבל אסוננו הלם והלם,
אבל סכיננו הלכה בדשא!
ניסינו לשכוח את כל העניין,
תרצנו: סתם אי הבנה מצערת.
אבל אסוננו ה-ו-א כל העניין,
ואי הבנה לפעמים כך נוצרת!
היתה רטיבות ברחובות. כרגיל,
טוב שנזכרנו לקחת מעיל.
וטוב שאנחנו קשוחים כל כך,
ואולי באמת עוד הכל יישכח!
כי אולי יום אחד נשתנה מאוד,
אז יכו בנו רק הרוחות החמות.
וירד לתקופת השנה גם קצת גשם,
ואנחנו ננוח הרבה על הדשא!
ואחר כך נצא לשוטט בעולם,
והדרך תהיה רחבה, לא עיקשת.
אבל אסוננו הלם והלם,
וקרב וטרף כמו סכין בדשא!
הבתים נרגעו איכשהו, למולם
נמנמו מדשאות מוזנחות בשמש.
(ואולי הדבר לא קרה מעולם,
ואולי הוא קרה רק… אמש).
הרחובות ממריאים לאט
מילים: דוד אבידן
לחן: יוני רכטר ושם טוב לוי
הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו
השלווה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לארכו
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי מברקו
אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה
חגורת הבטון של העיר הדוקה בהחלט הדוקה
הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה
על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט
ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד
אף לא מת שום אדם ואכן הרחובות ממריאים לאט
הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים
הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים)
ולעיר אין ראשית ואין סוף וכל המבואות חסומים
וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק
ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צואר הברק
רק ראשך העייף צף באור העמוק ורק פיך שרק
מלחמה אבודה
מילים: דוד אבידן
לחן: ארז לב ארי
אחד היה נמר זקן וממושקף ולא גמיש
ולא טורף ולא חזק.
והוא נשך את הרובה ואת הקת והרובה
ירה ירה ולא פסק.
אי שם סגרו עליו מכל העברים
והרחובות מלאו לפתע נמרים
כמו טיילים שקטים מאוד בין צל ואור.
ואת הלחם הטעים נגסו חזק
ועל נשים עגבו מתחת לשדרות.
והרובה ירה ולא פסק.
והם חלמו על ארצות חמות
ועל ימים גדולים של נקמה.
ונקישות (טם-טם) קצובות ועמומות
ליטפו את מצחיהם כמו רוח רחומה.
והם רבצו בשמש וחיכו.
וכשהקרב באבנים סוף סוף שכך
הנמרים הגוססים פרצו בצחוק.
והמצור הוסר פתאום מעברים
וייתכן שיש שמיים אחרים.
מחשבות לעצמי 