יומן 21.2.22
אתמול צפיתי ב'אגדת החורבן' והיום בבוקר כתבתי על הסרט. במהלך היום קראתי כמה מהביקורות עליו (וצפיתי בו שוב) – קישורים יש בוויקיפדיה – והסכמתי איתן. הכוונה לביקורות של יעל שוב, שמוליק דובדבני וזו שבהארץ.
כללית, זה סרט חשוב מאוד, אף כי פומפוזי ובעל פאתוס יתר על המידה. טוב, מיתוס הרבה פעמים בא עם פאתוס. אפילו שם הסרט משתמש במילה 'אגדה'.
המסר הבסיסי ברור וחשוב – שנאת חינם מובילה לחורבן, והרלוונטיות להיום ברורה – האם עם ישראל היום לא טובע בשנאת חינם בין המחנות? כן.
וכפי שנאמר בסרט – 'כשם שהתאכזרנו איש לאחיו, כך נתת אותנו בידי האכזרית שבאומות'.
ומסר שני חשוב – סכנותיה של קנאות. מספר קנאים יש לנו שם – בן בטיח (הוא אבא סיקרא), בר גיורא, יוחנן מגוש חלב. הקנאות היא כנראה זו שהובילה לחורבן.
מה היה אפשר לעשות אחרת? להציע הסכם, להיכנע בעצם. איזה מן רעיון זה להילחם במעצמה עולמית? זה מה שהוביל לחורבן בית ראשון, לחורבן בית שני, ולכישלון מרד בר-כוכבא, ובכל פעם הדבר הוביל לגלות גדולה.
אז אמנם נכון שמרד החשמונאים הצליח, אבל למעשה גם הם שלטו תחת חסות הסלווקים, למי שנכנס לפרטים.
האם יעלה על הדעת שישראל היום תילחם בארה"ב או ברוסיה? להערכתי, דבר זה הוא לא דבר מומלץ.
*
ועוד בעניין אגדת החורבן – אתמול בנט המליץ לצפות בסרט, ומעניין לקרוא שם את מגוון הדעות של עם ישראל. גם ידידי מידב הגיב שם, ואמר, בין היתר, שזה שילוב של בן חור עם יהודה איש-קריות.
זו הערה מעניינת, כי לפי השערה אחת באמת יש קשר בינו ובין הסיקריים.
הנה כך נכתב בערך עליו בוויקיפדיה –
לפי תאוריה אחרת, מדובר בגלגול של המילה הארמית "סיקרא" (או הלטינית sicarius) – פגיון, ולפי השערה זו יהודה נמנה עם הסיקריים. תאוריה זו בעייתית משום שעליית הסיקריים מיוחסת למועד שלאחר תקופתו של ישו.
*
ועוד הערה אחת בעניין זה (אני דוגר על זה כמו תרנגולת הדוגרת על ביציה) – היום אכלתי ארוחה צמחונית…
*
ושני עקרונות חשובים אצל מרקוס אורליוס.
הראשון, כדברי קהלת – 'אין כל חדש תחת השמש'.
השני הוא רעיון של אחדות הוליסטית בעולם. אני לא נזכר במקור תנ"כי לזה, מלבד הרעיון הבסיסי של 'ה' אחד', אבל רעיון זה מפותח מאוד אצל שפינוזה, שרואה בכל הקיים עצם אחד.
מחשבות לעצמי 