אגדת החורבן – רשמים

אגדת החורבן – רשמים
אז צפיתי בסרט 'אגדת החורבן' של גידי דר, ששודר אתמול ב'כאן', ומה דעתי עליו? האמת שלא כל-כך אהבתי. מבחינה ויזואלית הסרט יפה – הציורים יפים מאוד, המוזיקה טובה ודרמטית, הקריינות של שולי רנד, בעל הקול המהפנט, ואחרים – טובה. אבל הסיפור בעייתי – קודם כל, הוא לא היה קוהרנטי מספיק מבחינתי. אין כאן ממש רצף עלילתי ברור, אלא יותר 'תמונות', ממש כאופן הטכני שבו בנוי הסרט, וכך קשה לעקוב אחר עלילה. ושנית, הוא יותר מדי דרמטי. 'כן, אבל מדובר באירוע דרמטי'. בסדר, אבל זה לא אומר שהוא צריך להיות כך לכל אורכו. זה מכביד וזה צעקני. נפש האדם לא בנויה להכיל רמות כאלה של דרמה לאורך זמן. החוכמה בסרטים זה ליצור ניגודיות. צריך רגעי שקט, רגעי הכנה וכיוב', והדרמה באה רק בנקודות מסוימות.
לכן, לבסוף, לאחר הצפייה בסרט, אני לא בטוח שאני יכול לחזור ולספר מה ראיתי שם. ואולי פשוט לא הייתי מרוכז וצריך לראות שוב.

אבל כן צריך לציין את הסרט הזה לטובה, מעצם העובדה שהוא מנסה להתמודד עם סיפור מכונן בהיסטוריה היהודית. לגמרי לא ברור איך הדבר לא נעשה עד היום.
וכאן אולי אספר שבעבר אני התחלתי לכתוב תסריט על סיפור מכונן אחר – מרד החשמונאים, אבל בשלב מסוים הפסקתי, כי היה קשה לי לעשות זאת לבד, זו עבודה לצוות. ובתכנון היה לשלוח את התסריט להוליווד, מהסיבה הפשוטה שכאן אין אפשרות להפיק סרט כזה. ואכן, גם הסרט שלנו נעשה כאמור בתמונות, ואני משער שזו הסיבה העיקרית לכך – מגבלות הפקה. אבל, כאמור, יש לכך גם מחיר, שאותו ציינתי.
ובנוגע לחשמונאים צריך עוד לומר, שלבסוף הייתה תוכנית בהוליווד להפיק סרט עליהם, יוזמה של מל גיבסון, אך היא הופסקה בשל מחאת ארגונים יהודים, אם אינני טועה, כי גיבסון נתפס מתבטא באופן אנטישמי (הוא טען שהיה שיכור והתנצל).
אז כן, מהבחינה הזו זה סרט חשוב מאוד וטוב שנעשה, גם אם אינני לגמרי מרוצה מהתוצאה הסופית. וטוב שייעשו סרטים גם על סיפורים מכוננים אחרים בהיסטוריה שלנו, כגון זה של החשמונאים.

ופרט אחרון שאציין כאן הוא חריגותו של הסרט בנוף הקולנוע הישראלי. בחוגי הימין נוהגים להתלונן על הקולנוע הישראלי, אולי בצדק, שהוא מתמקד בסרטים שמאלניים, ושרק סרטים כאלה מקבלים תקציבים – וכבוד בעולם. כאמור, יש דברים בגו, למרות שנעשים פה גם הרבה סרטים 'נייטרליים', כמו הסרטים של אבי נשר. אבל הסרט הזה הוא סרט 'יהודי' לגמרי, ולכן נראה לי שהוא יכול לאזן את התמונה מבחינה זו. למרות שגם כאן שמעתי ביקורת בחוגי ימין מסוימים נגד הסרט, בכך שהוא מאשים את הקנאים בחורבן, ובכך הולך אחר הנרטיב 'השקרי' של יוספוס פלביוס. אבל האם לא גם חז"ל מספרים את אותו הדבר? ולמעשה, גם את המשפט הידוע 'בגלל שנאת חינם חרב הבית' אפשר להבין בדיוק בצורה הזו – בגלל המלחמות הפנימיות בין הקנאים והמתונים.
אבל גם כן צריך לזכור שהסרט הזה מציג רק אופן סיפור אחד, והבחינה ההיסטורית תמיד יותר מורכבת מהצורה בה היא מוצגת בסרט. ובכל אופן יש לו חשיבות רבה, כי מבחינת הרבה אנשים, זה יהיה סיפור החורבן מבחינתם, כי זה בעיקר מה שיגיע אליהם. לכן חשוב שלפחות בביקורות לסרט בעלי הידע ינסו לדייק פרטים, ובכלל – ליצור דיון סביב הנושא.
אחד הדיונים האלה, אגב, הוא מה ניתן ללמוד מכך לדורנו, אבל אני משער שעוד ידברו על כך.

*עכשיו ראיתי – הסרט אכן זכה באוסקר הישראלי לעיצוב האמנותי ולמוזיקה, ולא זכה בסרט הטוב ובתסריט. אני מסכים עם ההחלטה.