מהו שיר?

מהו שיר?

שאלו אותי שאלת הדיוט – מהו שיר? כלומר, איך קובעים שקטע מסוים הוא שיר, ולא משהו אחר, כאשר אין בו חריזה למשל?
עכשיו כמובן, זו שאלה ותיקה, ואנשי ספרות יוכלו להביא ציטוטים שונים המתייחסים לכך, אבל מה ההגדרה הפשוטה.
טוב, עכשיו יביאו את ההגדרה של אבידן – 'שיר הוא דבר שאני קובע שהוא שיר', אבל זה לא ממש מדויק, אם תכתוב טקסט בנלי, למשל רשימת מכולת, זה לא יהיה באמת שיר, גם אם תחליט כך, ואמנם באומנות המודרנית זה אפשרי, כמו מקרה המזרקה של דושאן, שאינה אלא אסלה, אבל בכל זאת זאת לא הגדרה מספקת.
ואז אפשר להביא מיני היסטוריה, ולומר – בהתחלה השיר היה בחרוזים, אבל בשירה המודרנית הוא כבר לא חייב להיות כזה, ולמעשה רוב השירים כבר לא כאלה. אך עדיין נשאלת השאלה – אז מהו כן?
כאן אני הצעתי את התשובה –
שיר הוא קטע טקסט קצר, עם רעיון, וייפוי סגנוני.
זו הגדרה שנשלפה במהירות, אך נראה לי שהיא לא רעה.
ואמנם, 'לכל כלל יש יוצא מן הכלל'. יש גם שירים ארוכים, אך בדרך כלל הם קצרים. יש שיחלקו על המילה רעיון ויעדיפו תחושה – בסדר, אבל ב'רעיון' אני כולל גם תחושה, או רגש. וכן ניתן לומר שייפוי סגנוני יש גם ברומן – נכון, אבל רומן הוא הרי לא 'קצר', נכון? ועדיין, נכון גם שיש הבדל בין הייפוי הסגנוני – הפואטיקה – של השיר ושל הרומן. מהו בדיוק? זו שאלה לעיון עמוק יותר.
ולמעשה, גם נתן זך, שייסד את תחום הפואטיקה הלא-חרוזה בישראל, כתב ממש כדברים האלה. הוא כתב שאפשר אמנם לוותר על החרוז, אבל עדיין צריך לשמור על מוזיקליות השיר. את הנתון הזה לפעמים שוכחים.
ובאמת, בשירים שלו קיימת המוזיקליות הזו, ויש גם חריזה מורכבת, שלא על פי הסגנון הקודם, כשלעיתים היא בתוך השורה. וגם זה תחום מחקר שלם.
אבל גם, כמובן, זך רק ירה את יריית הפתיחה, והפואטיקה התפתחה מאז (ויש שיאמרו – הידרדרה, אך על כך בפעם אחרת).
אבל בכל אופן דומני שכדאי לשמור על המאפיין הזה – 'ייפוי סגנוני'.