השטייטל

בחיי שאמרתי שכבר אפסיק לכתוב, אבל תומר פרסיקו הדליק אותי. הוא כותב הבוקר –

"אבל נדמה לי שהם מזהים את בית המשפט העליון, אולי את מערכת המשפט כולה, כ"אשכנזי" לא רק מבחינה דמוגרפית, אלא מבחינה אידיאולוגית. הזיהוי הזה כולל שדה משמעויות שלם: מודרניות "נאורה", אוניברסליזם, ליברליזם, חילוניות, אנטי-שבטיות".

כן, בית המשפט העליון הוא, או אמור להיות, כל המילים הגבוהות האלה. חלק מפרויקט הנאורות, שעליו כתב פרסיקו בספרו.
אבל מה? כמה בעיות.
ראשית, בית המשפט הזה לא כל-כך נאור. הוא זה שהכשיר את הכיבוש וההתנחלויות, בניגוד לחוק הבינלאומי, ולמרות שהוא לא מאפשר גזל אדמה פרטית – ודווקא על זה יוצא קצף אנשי הימין. והוא גם זה המאפשר שלל עוולות נוספות, כגון ירי על מפגינים בעזה ועוד.
שנית, גם עכשיו, הוא מאפשר את קיום תקנות הקורונה, למרות שאין להן כל הצדקה אפידמיולוגית. כבר צעקנו את זה מספיק, אבל עדיין העובדה הזאת קיימת.
שלישית, באמת אין בו מספיק ייצוג למזרחים ובני מוצא אחר.

אז אמסלם צעק, והוא צעק רק את הנקודה האחרונה. כל השאר לא אכפת לו.
ומה חיות ענתה לו בעצם? היי, גם אני מהמעברה, אנחנו בני אותו עם, אל תדאג, בסופו של דבר נדאג לעצמנו.
וזה דבר שפרסיקו כתב במאמר אחר – 'השטייטליזציה של ישראל', שקראתי רק את הכותרת שלו. אכן, אנחנו שטייטל, קבוצה גזעית קטנה שדואגת לעצמה, ממש לא רעיון הנאורות וכל המילים הגבוהות שהוזכרו קודם. כדאי לפחות שנהיה מודעים לכך.