נמרוד ועוד

הדף עובדות לא חשובות בתנ"ך העלה פוסט על נמרוד, והזכיר את הפסל של דנצינגר.
הגבתי וגם שיתפתי –
תגובתי –
זה שנמרוד מאפיין את הציונות אומר הרבה. גם הקריאה בשם נמרוד (ויסלחו לי כל הנמרודים), וכן – עמרי ועוד. בחברה היהודית אנשים אף פעם לא נקראו כך עד תחילת הציונות. יש כאן הפניית עורף למסורת העבר, לטוב או לרע, והדברים ידועים.

אבל אז מחקתי, גם את התגובה וגם את השיתוף. למה לי? כבר אמרנו – דבר שפתיים אך למחסור. אנשים לא אוהבים שמאתגרים אותם, והיחס היחיד שצפוי שאקבל הוא – תקיפה. ובכל אופן לא ייצא לי מזה שום דבר, ולכן – מחשבות לעצמי.

ובכלל, האמת היא שכך נהגתי תמיד, למשל בפרסום ביקורות הספרים. הכול – בחינם. זה לא עסק כלכלי, ולכן גם יצאתי מקופח כלכלית.
וכן גם הבלוג הזה – אני בעצם כותב טור יומי, יומן, חדשות, אבל לא מקבל על זה שום תשלום.

אגב, ברקע אני שומע קטע צ'לו מהמם, שהופך לי את הכול ליותר דרמטי –
https://open.spotify.com/track/0aqQsFWWR47qnAV7luimkf?si=Zow1UXGQSQOu2imF1HKivg&utm_source=native-share-menu&context=spotify%3Aplaylist%3A37i9dQZF1DWV0gynK7G6pD

ובכן, הכישלון הגדול שלי בחיים הוא שלא ידעתי לנתב את הכתיבה שלי לאפיקים רווחיים.
אבל הרי חז"ל אמרו שהתורה צריכה להינתן בחינם, וכך אמר גם ישו – 'חינם קיבלתם, חינם תתנו'.
טוב, הם לא חיו בתקופה הקפיטליסטית המתועשת.
ובעצם, אולי זה קשור גם לתפיסה הכלכלית שלי, הסוציאליסטית. מעולם לא הסתדרתי עם שוק העבודה הישראלי. קשה לי לסגל את אופני ההתנהגות הדורסניים של השוק.
אבל היום נראה שמה שלא בשוק לא נחשב. הראו לי רק את תו המחיר.