יומן 17.2.22
זלזול באינטיליגנציה
בשיטוט קצר בטוויטר הבוקר ראיתי שרשור של אמיר מויאל נגד אדיר מילר. הוא טוען שהוא שותל אנשים בהופעות שלו, ואז שואל אותם שאלות באמצע ההופעה, והתשובות שלהם 'במקרה' מתאימות לבדיחות שלו. מויאל אומר שזה 'זלזול באינטיליגנציה'.
הביטוי הזה 'הדליק' אותי, כי בעצם זה די מסכם את מה שקורה פה בשנתיים האחרונות, הן מבחינה פוליטית, הן מבחינת ה'מגפה'.
מבחינה פוליטית – כבר אמרתי – נתניהו היה לפחות אינטיליגנט, ואילו בתקופה בנט אני מרגיש ירידה בהערכה לאינטיליגנציה. גם ממשיכו לפיד לא טוב יותר מבחינה זו.
מבחינת ה'מגפה' – טוב, זה ברור, מלעיטים את הציבור בנתוני סרק, מפמפמים מבוקר עד ערב מסר אחד – 'לכו להתחסן', וכוכב הגרפים שלהם הוא בכלל מסעדן אחד.
ועל הטלוויזיה בכלל אין צורך להכביר מילים (שכבר הכברתי) – רמה ירודה ביותר. הווה אומר – זלזול באינטיליגנציה.
כך אני נוכח גם בכל מרחבי הרשת – אין דיון, אין איתגור, רק איתרוג. רק כמה הכול נחמד ומתוק. חלילה להעביר ביקורת. וגם אם כן – אז בנוסחים המקובלים. למשל, אפשר להתלונן על 'הכיבוש', או על 'רדיפת נתניהו'. אבל לא שום חשיבת עומק נוספת.
מייאש.
מחשבות לעצמי 