הקשבה חוזרת לאפולוגיה

מקשיב שוב לאפולוגיה של אפלטון, הספר המופתי.
היילייטס –

מספר שחקר אנשים חכמים בעיניהם, וגילה שאינם חכמים כלל.
'ראית איש חכם בעיניו – תקווה לכסיל ממנו' – משלי.
(ממנו – יותר ממנו).

אומר – מהי שנאתם, אם לא בגלל שאני אומר את האמת?
'ודובר תמים יתעבו' – עמוס.
והמשכו – 'יען בושסכם על דל' – עושקים ורוצצים את הדלים, אז איך תהיה אמת? 'אמת מארץ תצמח', והמדד שלה הם הדלים. דבר שהיה ידוע לנביאים – וגם למרקס.

אומר שגרוע ממוות זה אובדן כבוד. טוב, זו גישה יוונית, לא ממש יהודית, או נוצרית. אבל לפעמים באמת זה נכון.

מה הוא מלמד? שהמידה הטובה חשובה מכסף, ושהמידה הטובה מביאה גם כסף ושאר טובות למחזיקים בה.
'בקשו את מלכות אלוהים תחילה, וגם אלה יתווספו לכם', אומר ישוע.

לבסוף הוא אומר שלא אכפת לו למות, כי דבר רע לא יקרה לאדם טוב, לא בחיים האלה ולא בבאים. ושהוא דווקא שמח לפגוש שם את הומרוס וחברים…

משפט הסיום –
זה הזמן שלנו להיפרד, אני למוות, ואתם לחיים. מה עדיף – רק האלים יודעים.

יצירה יפה, מאוד, והיום אין דבר שישתווה לה. מה אקרא, על אישה שרבה עם ועד הבית, או על חוויות של גבר במילואים? לא תודה.