ננה בננה – על התנגדות אזרחית

הבטחתי לכתוב פוסט על השיר של נטע ברזילי 'ננה בננה', שזה הפזמון שלו –

Nana banana, I do what I wanna (ah)
I do what I wanna do (ooh)
Nana banana, I do what I wanna (ah)
I do what I wanna do (ooh)
Nana banana, I do what I wanna (ah)
I do what I wanna do (ooh)
Nana banana, I do what I wanna (ah)
I do what I wanna do.

מה נטע ברזילי בעצם אומרת לנו כאן? אני אעשה מה שאני רוצה!
איזו רוח נעורים שובבה ומתריסה. כביכול!
כי למעשה – אומר הדוד המייבש – נטע ברזילי לא עושה מה שהיא רוצה, אלא מה שהתעשייה מכתיבה לה לעשות, וגם השיר שלה כולו הוא שיר גנרי טיפוסי, עם כל מיני מילים 'מגניבות' (כך אמרו את זה אצלנו), ובלי עומק מכביד.

ולמעשה, דברים דומים הופיעו בשיר הנייטיז –
Killing In The Name
של להקת –
Rage Against the Machine

שמסתיים כך –

Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Motherfucker
Uh.

אלא ש-הרוק הפך לפופ, ורוח המרד הפכה לצייתנות.
זאת ועוד, אותה להקת רוק ששרה זאת, בימים אלה מכניסה להופעותיה רק בעלי תו ירוק, ששומעים בנעימים שהם לא יעשו מה שאומרים להם – אבל עושים.

*

מעניין לעניין, אתמול עלה עניין הובס, שבספרו לוויתן טען שעל האזרחים להישמע לכל צווי השלטון, ואין להם רשות לפקפק בהם.
טוב, הובס היה בעצם טוטליטריסט, אבל אחריו באו הוגים מתונים יותר, דמוקרטים יותר, כשפינוזה ולוק, בעיקר לוק.

*

ועוד מעניין לעניין – היום ראיתי בתגובה לפוסט של פרסיקו את התגובה הבאה –

סעיף 136 לחוק העונשין:
המרדה – מהי [א/60(1)]

136. לענין סימן זה, "להמריד" הוא אחת מאלה:

(1)   להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;

(2)   להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;

(3)   לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;

(4)   לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.

לדעתי, רק סעיף 2 כאן הוא לגיטימי, כי הוא כולל הסתה לעבירה על החוק. השאר לא ברורים. מה זה 'לעורר מדנים'? זה עניין של חינוך, לא של חוק. והאין כל הרשתות החברתיות מלאות בעירור מדנים? על זה בעצם הן בנויות, כפי שכתב מיכה גודמן בספרו 'מהפכת הקשב'.

*

ומעניין לעניין אחרון – היום תהיה הפגנה גדולה בירושלים נגד מדיניות הממשלה בתקופה זו. כבר ניסו למסגר אותה כהפגנה נגד יוקר המחייה, אבל זה מיסגור שגוי. נראה גם עד כמה דיווח יהיה מההפגנה הזו בכלי התקשורת. אורלי ברלב, למשל, שהתמחתה בתיעוד ההפגנות נגד נתניהו, אמרה שלא תתעד. כששאלו אותה למה, אמרה – 'בעתיד אסביר'. מאוד מסתורי.
בכל אופן, זכות ההפגנה היא עדיין מזכויות היסוד במדינה דמוקרטית, שהתעצבה לפי הדברים של לוק, ולא של הובס.