מתוק ומר

בדרשה על ההר שלו, אחרי שהוא מדבר על צביעות ועל הוצאת קיסם מהעין, ישוע אומר משפט יפה, שהקשר שלו לנאמר קודם לא ברור –

מתי ז, ו –
אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֺּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים, פֶּן יִרְמְסוּ אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם וְיִפְנוּ וְיִטְרְפוּ אֶתְכֶם.

כאמור, אני לא יודע מה הקשר שלו לנאמר קודם, אבל זה משפט יפה מאוד.
באופן דומה יש משפט (שמובא בפירוש רבנו יונה לאבות ה) – אַל תִּהְיֶה מָתוֹק פֶּן יִבְלְעוּךָ.

ואכן, מסיבה זו אני הפסקתי לשתף שירים שלי בפייסבוק, ולמען האמת גם מאמרים ופוסטים איני מפרסם שם. פייסבוק הפך להיות זירת גלדיטורים, ומלבד זאת – כמעט אין מה לראות שם (אבל זה ממכר).
ובאופן דומה, יש שירים שלי שגם איני שולח לכתבי עת. למשל, יש לי רצף של שירים שנקרא 'שירי מילון', שאני חושב שהם מתוקים מאוד, אבל בדיוק מסיבה זו החלטתי לא לשלוח אותם – הם מתוקים מדי!
היום אין מקום לכאלה דברים. תנו לי משורר מזרחי כועס, תנו לי שיר סקס תל-אביבי. מה לנו ולמנת סוכר חרוזה.
ובכן, אלה פני המציאות, ואיתה צריכים לחיות. אולי בדור אחר הדברים יהיו אחרת. ואולי באמת כדאי להימנע מסוכר, שכן הוא מזיק לבריאות.

מצד שני, יש גם חלק שני לפתגם –
'אל תהיה מר פן יקיאוך'.
ובאמת, חלק גדול מהשירים שלי הם שירים מרים וכואבים, וגם אותם אני לא שולח, וכאן מתוך דעה שלי שאכן אין מקום לשירים אלה. אני לא מרוצה מהם ולא רוצה שיתפרסמו. אז למה אני כותב אותם? כי אני גם לא מרוצה מהמציאות.
ואגב, חלק מהשירים האלה אפילו לא פרסמתי בבלוג השירים, אלא רק שמרתי כטיוטה. יש לי שם כמה עשרות שירים שלא פורסמו.

אז מה כן אני מפרסם? לא יודע. אולי שירי הגות למיניהם. צריך לבדוק פעם מה המכנה המשותף שלהם.

לבסוף, יש שיר אחד שחביב עליי מאוד –
Sweet About Me
של גבריאלה צ'ילמי –
https://youtu.be/qvuyYj5ROmk

שבו היא אומרת –
nothing sweet about me.

זה שיר די ישן, ולאחרונה אני שומע אותו הרבה. זה סגנון המוזיקה האהוב עליי (והוא שמור אצלי בפלייליסט שיצרתי – 'זמרות טובות') – מוסיקה שחורה, מוזיקת נשמה.
אבל השיר הזה הוא מאוד לא 'נוצרי', או בכלל לא דתי. כאמור, שחורה.
למה דווקא המוזיקה הזאת היא הכי טובה? שאלה מעניינת, ואולי אכתוב על כך בהמשך.