בעקבות דוח אמנסטי שקבע שיש אפרטהייד בישראל כתבה יולי נובק מאמר בהארץ, שאותו שיתפה רחל אליאור (שבעצמה נמנעת עד כה מלהתבטא בנושא). על כך הגבתי –
כותבת אמיצה, אך קולה הוא זניח במדינתנו.
באשר לשאלה אם יש אפרטהייד, נכון שצריך להבחין בין ישראל והשטחים. בתוך ישראל אין אפרטהייד, אף שאכן יישובים ערביים סובלים מקיפוח. בשטחים אכן יש אפליה, והיא מובנית, ולה אנחנו רגילים לקרוא 'הכיבוש'.
אז העניין הוא המילה הספציפית הזו, 'אפרטהייד'? לי אין צורך בה, אבל אני גם לא שולל אותה. יש כיבוש, וכיבוש הוא אפליה, ואפליה היא אפרטהייד.
עברו כמה ימים, והנה מישהו הגיב –
בארה"ב היתה עבדות בדרום ולא בצפון, אבל זה לא אומר שאמריקאי צפוני היה יכול לומר שארה"ב היא לא מדינת עבדות. באותה מידה אין שום משמעות לאמירה שיש אפרטהייד רק בחלק מהטריטוריה שבשליטת ישראל.
לכך הגבתי – ובכן, זו דעתך.
אבל באמת שלא הבנתי מה בכלל כתוב פה. זה ג'יבריש מוחלט. אבל ככה זה בישראל.
מה כל כך קשה להודות שיש כיבוש? אפילו על זה יתווכחו?
מחשבות לעצמי 