הרצון לשלוט – הוא אחד הרצונות הוותיקים, הידועים והמבוססים. ההתפרצות הנוראית האחרונה שלו הייתה במלחמת העולם השנייה. כן, מאז היו כמה מלחמות מקומיות, אבל לא באותו סדר גודל. ואילו עכשיו, עם המתיחות בין רוסיה ואוקראינה, נראה שחוזר ההיגיון של המאה ה-20.
הפוסטמודרניזם – הוא עלה כתגובת-נגד לאידיאולוגיות המוחלטות של תחילת המאה העשרים, בניסיון למנוע קטסטרופות דומות. הוא פיתח עולם מונחים גמיש, הכולל ערכים כמו מבנה-כוח, נרטיבים ועוד. אך נראה שהוא ניצב עכשיו בפני אתגר.
הקורונה – גם היא הפעילה את בלוטות השליטה ההדוקה בכל ממשלות העולם. אני לא נכנס עכשיו לשאלה עד כמה ההיסטריה הפנדמית הייתה מוצדקת או לא, העובדה היא שהממשלות ניצלו את ההזדמנות לשלוט בכל צד בחיי האזרחים. גם המרחב הציבורי הפסיק להיות חופשי. הוחלה שליטה מוחלטת בחיי האזרחים. אז מה רוצים מפוטין? היציאה נגדו נראית קצת צבועה כשהיא באה ממשלות שעשו אותו הדבר.
אם כך, מה נשאר עכשיו? כמו שהיה בעולם במאות הקודמות – ממשלות ואנשי שלטון ושררה יקבעו לכלל האזרחים איך תראה המציאות שלהם. כל שנותר לנו לעשות הוא לצפות בהצגה בטלוויזיה. מי שרוצה יכול גם לכתוב את הגיגיו ברשתות החברתיות, אין זה באמת משנה. השנתיים האחרונות הוכיחו שלא משנה מה תכתוב ברשתות החברתיות – זה לא ישנה לאיש, זה לא ישנה לנרטיב של השליט.
ובכן, שבו ליד הטלוויזיה, חבקו את האהובים לכם, והפיקו את המיטב ממה שקורה.
מחשבות לעצמי 