מציאות ומילים

הקשבתי קצת שוב לשיעור שהשתתפתי בו, ושעשיתי בו פאדיחות (באסה), ושמתי לב עכשיו שקיבלתי שם תשובה מעניינת (מלבד התשובה המעניינת שנתנה לי אחת המשתתפות, עליה דיברתי פעם שעברה).
כאמור, אני שאלתי 'מהי המציאות', והשאלה הזו קצת הבהילה, אבל הכוונה הייתה בעצם לשאול מהו העצם שעליו מדבר שפינוזה, מה הוא כולל? שאלה פשוטה, וניסוח לא מוצלח.
אבל מישהו שם ענה לי שאין לנו אפשרות להכיר את המציאות, כי אנו מבינים אותה רק דרך מילים, והמילים מוגבלות.
כמובן, יש על כך ספרות ענפה, אך היא מאוחרת, ולכן לא עניתי.
מי שמרבים לעסוק בכך הם הוצאת רסלינג, ואולי בהמשך אעלה פוסט של בנימיני, המו"ל.
אלא שזו תפיסה בעייתית. כי מילים אכן לא תופסות את המציאות, אלא רק מתווכות אותה. יש מציאות שלמה שאינה מילולית גם ביאליק ב'כיסוי וגילוי בלשון' כתב על כך, אולי אחזור גם לזה.
וכמו כן, יש גם צורות שימוש שונות לשפה. שירה היא אחת מהן. גם היא משתמשת במילים, אלא שבצורה אחרת.
לדעתי, יש עריצות בשפה, בניסיון להכניס חוויית חיים למילים מוגדרות. וגם זה חלק ממערך ההגדרה ומה שמחוץ לה, שכבר דיברתי עליו.
ולמען האמת, ההגות המתקדמת הזו מעניינת אותי הרבה יותר מהגיגיו המיושנים של שפינוזה.