מבוצרים בדעותיהם

והנה, סיכמתי זאת (הפוסט הקודם, מהי מציאות) בקצרה בתגובה לאחד הפוסטים –
"יפה, רק חבל שאף אחד לא מקשיב, כולם כבר מבוצרים בדעותיהם".
וזה באמת כך, תחילה יש קצת דיון, אבל בשלב מסוים כולם כבר מבוצרים בדעותיהם. אז מה הטעם בדיבור.
כך הוא בעניין הדתי והחילוני – כל אחד קבע את זהותו כבר מזמן ולא עומד להשתכנע, וכך גם בנושא הפוליטי, או בנושא הקורונה – כולם כבר מבוססים בדעתם, וברכושם, והם כבר מבוצרים, ולא רוצים להסתכן.
היגיון בוגרגני נאה, שבאמת אין דבר רע בו. אבל אין בו גם עניין.
והנה נזכרתי בפסוק (שתסלחו לי או לא הוא מהברית החדשה) –

שֶׁכֵּן הָעָצְמָה שֶׁל ‮כְּלֵי מִלְחַמְתֵּנוּ אֵינָהּ מִבָּשָׂר וָדָם, אֶלָּא עָצְמַת אֱלֹהִים בָּהֶם ‮לַהֲרֺס מִבְצָרִים.
קורינתים ב, י, ד.