על התפילה

עוד סרטון משיחי –
על התפילה, איך להתפלל –

ובכן, זה נושא גדול ובעייתי עבורי. אני לא מתפלל כלל, וגם לא מוצא בזה שום טעם. האם אלוהים צריך שאמלמל נוסח קבוע מראש? והאם הוא צריך שאומר לו מה אני צריך או רוצה? הוא הרי יודע הכול. והאם בכלל אני יכול 'לשכנע' אותו? זה אבסורד.
כמובן, הרבה נכתב על זה, ולי בעיקר זכורים דברי לייבוביץ, שהוא מתפלל כי כך קבעו חז"ל. הרבה ביקורת הוא ספג על כך, אבל למעשה כך הרוב מתפללים.
אני השתתפתי בתפילות רבות בבית הכנסת, בילדות ובנעורים, וגם מאוחר יותר. וכן, הרוב זה טקסט רפיטטיבי שלא מוסיף הרבה. כן יש שירים יפים בשבת ובחגים, וגם הקריאה בתורה היא יפה. ואולי אני צריך להשתתף בתפילות רפורמיות, שם הצד החוויתי יותר חזק. אבל גם זה לא מדבר אליי.
וגם בתפילות משיחיות השתתפתי, וגם הן לא דיברו אליי. כל מיני שירי הלל משיחיים מתקתקים, מה לי ולזה?
אבל בעצם, אני כן יכול להבין כמה תפילות, והן תפילות האדם שבמצוקה, או במצב קיצון. כפי שציינתי זאת בבלוג השני, כאלה הן רוב התפילות המופיעות בתנ"ך, וכזאת היא גם תפילת האדם החילוני – שהרי גם האדם החילוני לרוב מתפלל כאשר המטוס שהוא טס בו מתרסק.
ואולי אני גם מתפלל אף מעבר לכך, אבל לא תפילות מטקסט, או במילים, אלא מעין התכוונות עצמית לאיזה תדר, או אפילו פנייה בפועל ליישות השמימיית בעתות מסוימות.
ואולי אלה התפילות העדיפות. וכן הם מציינים בסרטון זה כי תפילות ישוע לרוב היו קצרות וממוקדות. ולנו הדבר ידוע ממשה, שהתפלל על מרים – אל נא רפא נא לה.

אבל מידידי עופר הבנתי שפרקטיקת התפילה היהודית עוזרת ומתאימה למתפללים, גם החילוניים, ולמעשה זה מה שהיהדות מציעה.
וזה לא כל-כך נורא. למעשה, זו פרקטיקה כוהנית בעיניי, וגם לפרקטיקה הכוהנית יש מה להציע. רוב האנשים אוהבים סדר וארגון, ואת זה הפרקטיקה הכוהנית מציעה להם.