אתיקה, שיעור ראשון, סיכום

סיכום שיעור ראשון על האתיקה של שפינוזה, שאולי יהיה גם האחרון.
ראשית, מבוא כללי, שאין טעם להתעכב עליו, אבל גם ציטוט יפה ממאמר תיאולוגי מדיני, שאנסה להביא מחר.
אבל גם כמה עניינים מהותיים.

לעניין המונחים שבפתיחת הספר.
ראשית, הכלל הגדול – לכל דבר יש סיבה. אך מה ההוכחה לכך? נשמעת שאלה קנטרנית? היא לא. למעשה, זו השאלה של יום, שבא אחרי שפינוזה. וזה דבר שאי-אפשר להוכיח. זו אקסיומה.
אבל, אם זו אקסיומה זו לא אמת פילוסופית, אלא דבר שרירותי, שצריך 'להאמין' בו. אם כך, מה היתרון של שיטת שפינוזה על פני כל אמונה אחרת?
אבל אמנם אפשר לטעון שדבר זה אמנם לא מוכח, אבל הוא סביר מאוד, כי זה מה שאנו רואים סביבנו. אם כך, כבר הצבנו את שיטת שפינוזה לא כשיטה מוכחת, אלא כשיטה הנוטה לסבירות. גם זה משהו, נמשיך.
סיבת עצמו – זו ההגדרה של אלוהים, ולפי שפינוזה גם של העצם, אם הבנתי נכון, שהוא אחד, וזהה עם אלוהים. לעצם עוד נגיע.
אך מהו 'סיבת עצמו'? הרי סיבה היא חיצונית, לפחות לפי מה שאנו מכירים מהטבע.
כאן הסבירה לי יפה שם אחת המשתתפות, שלכל דבר בטבע יש סיבה פנימית שמתווה את פעולתו, והרי היא 'טבעו', כפי שנקבע בשפה המאוחרת, או ה'אופי' שלו.
וזה יפה, כי אכן לכל אדם יש אופי וטבע משלו, וגם חוקי הטבע הם בעצם אופי וטבע כזה.
כך שכאן מופיע כבר מונח חדש, ואף שהוא אינו מוגדר עדיין לגמרי – הטבע. והרי זה מונח כה מרכזי אצל שפינוזה. וכך בהמשך יאמר שחופשי הוא מי שפועל מתוך הכרח טבעו בלבד. עוד נגיע לזה, אני משער (אם אשאר).

ועתה למונח השלישי – העצם, שלפי שפינוזה הוא אחד, כלומר כל המציאות.
כאן שאלתי שאלה שעוררה קצת תרעומת – מהי המציאות? טוב, אני יכול להבין שזו שאלה קשה, כי אנשים פוחדים שתתערער תפיסת המציאות שלהם, אולי. אבל למעשה זו שאלה פשוטה ומתבקשת, ובכל אופן תיאורטית בלבד.
כי אם העצם אחד, והוא כל המציאות, צריך לשאול מה נכלל בתוך זה? האם המציאות הפיזית בלבד, או גם המציאות הרוחנית?
טוב, מכיוון שכבר קראתי את האתיקה בעבר אני יודע מהי תשובתו של שפינוזה – לעצם, שהוא אלוהים, יש אינספור תארים, והאדם קולט רק שניים מתוכם – ההתפשטות (כלומר העולם החומרי) והמחשבה. הווה אומר – עולם פיזי ורוחני, אף שצריך עוד להגדירם בדיוק – וגם זאת ייעשה בהמשך, אני משער.
אבל בעצם, אם מותר להרהר ולערער, זה דבר די טריוויאלי להגיד – כל מה שיש זה כל מה שיש. ומה עם אלוהים? טוב, הוא נכלל ב'כל מה שיש'.
אמר את זה בפשטות קורט קוביין –
 All in All is All We Are.

מצד שני, כן, זה מתנגד לכל התפיסה הדתית, לפחות עד שפינוזה, שראתה בדרך כלל את האל כמשהו חיצוני לעולם, כמשהו מנותק מהעולם האנושי, נבדל ועליון ממנו.
וזו אכן מחשבה מבהילה. כך שאולי אני הוא זה שנבהל. אמנם, כן, הכרתי את ההשקפה הזו, אבל כל פעם ששומעים את זה זה שונה, מבחינה חוויתית.
ובכן, כן, צריך לחשוב על התפיסה הזו, שמקובל לכנות אותה פנתאיסטית, ולפי מעביר השיעור היא פנאנתאיסטית, כלומר כזו שבה אלוהים גם בעולם וגם מחוצה לו, אם הבנתי נכון.
וכן צריך לומר שתפיסה דומה של אלוהות הופיעה גם אחר-כך ביהדות – בחסידות. כלומר – תפיסה פנאנתאיסטית. וכך נהגו לומר – 'אין אתר פנוי מני', שזה כבר נאמר בתנ"ך – 'מלוא כל הארץ כבודו'.
שוב, מפחיד. למה צריך לעסוק בזה? תנו לראות בשקט זהו-זהו בטלוויזיה!
זהו זה.

הזוהי 'כפירה'?