על הטלוויזיה היום

האמת שכבר נמאס לי לכתוב, כי זה לא נותן לי כלום, אבל ראיתי פוסט על הישרדות, וחשבתי לכתוב שוב על הטלוויזיה.
במילה אחת – זבל, אבל זבל מזוקק. כבר שנים רבות מלעיטים את הציבור בתוכניות ריאליטי ירודות, למעשה אין שום דבר לצפות בו.
ולא רק שהן ירודות – הן הורסות. הישרדות היא דוגמה קיצונית לכך. ריבים, קללות, תככים, כל מה שרע בטבע האנושי. ואחר-כך הם מתפלאים על התנהגות לא טובה של הנוער.
וגם התוכניות האחרות לא יותר טובות. האח הגדול – אותו זבל. תוכניות השירים – אמנם יכולות להיות טובות, כי כישרון זה תמיד טוב, אבל אופן העריכה מחריד. כל הזמן קאטים לכיוון השופטים והבעותיהם, כדי שנדע איך להתייחס לשיר. תנו להחליט לבד! ומלבד זאת, אחרי הכול, שרים שם שירים של אחרים, אין חומר מקורי (כמעט שלא).
גם התוכנית הזו שכולם אהבו 'חתונה ממבט ראשון' – זבל. כך אנשים לא מכירים ומתקרבים, זו לא אהבה. זו פשוט רדיפת רייטינג.
הערוץ היחיד שיש בו קצת תוכן הוא כאן 11, למשל עם הסדרה הזו על התיאטרון של נועה קנולר, שהייתה מופלאה.
והקומדיות? רובן לא שוות יחס. תוכנית הדגל, ארץ נהדרת – בעצם מופע של בהמיות. מדי פעם יש קטעים טובים, מה שמראה שהם יכולים, אבל שוב ושוב הם מרגישים צורך להביא את חיקוי אמסלם ורגב, למרות שהם כבר לא רלוונטיים, אבל 'דמויות צבעוניות'.
ולבסוף החדשות – קודם כל בערך מ-17:00 עד 21:30 הכול חדשות. כמה חדשות צריך? דבר שני – מופע של היסטריה, ובחלקים האחרים – שיווק. אני כבר לא יכול לצפות בחדשות בטלוויזיה, מקשיב רק לכותרות ואולי עוד שתי דקות ראשונות וזהו. גם לא צריך הרבה יותר מזה.
אבל אזרחי ישראל צופים, צורכים, והם גם מאמינים לזה ומושפעים מזה. זה הטלסקרין החדש, כפי שכתבתי עוד לפני שנתיים. התקשורת כאן היא חלק מהשלטון, היא לא תבקר אותו. ואפשר להבין זאת על רקע המצב הביטחוני המאתגר שהמדינה נמצאת בו תמיד.
היוצא מהכלל היחיד – משפט נתניהו. כאן התקשורת התגייסה במבול נתונים מאסיבי, שגם הושג בדרכים לא כשרות, בהדלפות. למה? כנראה זה היה נוח לשולטים בעמדות הכוח. לכן אולי צודק אבישי בן חיים, שיש כאן הגמוניה שולטת עם אינטרסים. האם היא מודעת להגמוניותה או לא? איני יודע. אני חושב שהיא מודעת היטב, ופועלת בזדון. אבל זה לא כל-כך חשוב. היא ודאי קיימת – ומזיקה.