קצת על אמת ופוסטמודרניזם

קורא בתיאור ספר חדש (מבוא למדע האלוהי) –

האמת אינה נעשית יותר אמת, אם רוב העולם מסכימים עליה ואיננה נעשית פחות אמת ולא תיגרע אמיתתה אם רוב העולם חולקים עליה.(עפ"י דברי הרמב"ם במורה נבוכים, חלק שני פרק טו).

האם זה נכון? מה דעתכם?
רציתי להעלות בפייסבוק, אבל פייסבוק הפכה לבמה המונית מדי, וגם קראתי איפשהו הבוקר שהדומיננטיות שלה יורדת (או שלא, לא קראתי עד הסוף).

אני חושב שזה רעיון יפה, אך לא לגמרי מציאותי.
ראשית, כי בעולם לא האמת שולטת, אלא הכוח. כבר כתב על כך פוקו.
שנית, בכלל יש אמת? זו השאלה הפוסטמודרנית המרכזית.
והנה, אני רואה שכדאי להקדיש זמן ומחשבה גם לפוסטמודרניזם (במילא אין לי משהו יותר טוב לעשות).
מי מקדיש היום זמן לזה? בעיקר כותבים בחברה הדתית שמתנגדים לכך נחרצות. למשל, הרב טאו וחוגו.
יפה, אבל מה הם מציעים כחלופה? את אמת התורה הנצחית.
זה כבר פחות לעניין, ולוקח אותנו אחורה, כלומר זו עמדה ריאקציונרית.
אתם מאמינים בתורה? יפה מאוד. אבל לא כולם מאמינים בה. ומניין לכם שהאמת דווקא אצלכם? בזאת לא פתרתם כלום!
למעשה, כדי לצאת מהמלכוד הפוסטמודרני צריך להבין מאיפה הוא נבע.
ליוטר, בספרו המצב הפוסטמודרני, אומר שהפוסטמודרניזם צמח כתגובה לאידיאולוגיות הגדולות וההרסניות של המאה העשרים, כדוגמת הפשיזם, הנציזם והקומוניסטים. אלו אנשים שחשבו שכל האמת בידם, והתוצאות היו הרסניות. לכן קמה מגמה הפוכה, שיוצאת נגד נרטיבי-העל האלה. תתחילו בקטן, היא אומרת, מהאמת המקומית.
אז לחזור לנרטיב-העל, התורה במקרה הזה, זה לא הפתרון.
אולי הפתרון יבוא דווקא בשיטה ההגליאנית, של תזה-אנטיתזה-סינתזה. התזה הייתה נרטיבי-העל, האנטיתזה הוא הפוסטמודניזם, ועתה צריכה לבוא סינתזה.
מהי בדיוק? איני יודע. אבל סינתזה צריכה לבוא מתוך שני השלבים שקדמו לה.

זה דבר אחד. אבל דבר שני שצריך לקחת בחשבון הוא שהמחלוקת המרכזית היום בעולם הרוח היא זו שבין שמרנים ופרוגרסיבים. אלה תמיד היו, אבל היום דומה שהם תופסים את מרכז הבמה. אלה אומרים – שמרנות מדכאת, ואלה אומרים – פרוגרסיביות מטורללת.
יפה, ודבר זה ודאי שווה עיון. אבל צריך לבדוק גם איך עלתה המחלוקת הזו על רקע ההתפתחות התרבותית שתיארתי קודם. האם היא הסינתזה? לי לא נראה כל-כך. ההפך, זו אותה התנגשות בין שתי מגמות, הפרוגרסיבים הם בצד הפוסטמודרניזם, והשמרנים הם בצד הקודם. אך כאמור, התפתחות היסטורית תקינה צריכה להוביל לסינתזה, וחבל שהיא לא קורית.

אוסיף, כי בעבר כתבתי את ספרי על צלם אלוהים שבאדם, גם בניסיון להציג מודל של סינתזה כזו. אבל המודל הזה, כך נראה, לא צלח. צריך לחשוב על משהו אחר…