כפרה בדם?

עוד טענה נוצרית בכמה סרטונים – אין כפרה אלא בדם.
ראו –
https://youtu.be/S6oqyMnUOwc

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר.
ויקרא יז, יא.

קורבן, כפרה – טוב, אלה מונחים כוהניים. וכבר כתבתי בעבר שלנביאים היה היגיון אחר – 'חסד חפצתי ולא זבח', אמר הושע, וכמוהו אחרים.

ובכן, לדידם, הכפרה דרך הקורבנות היום כבר לא אפשרית, כי המקדש חרב, ולכן הכפרה באה דרך דמו השפוך של ישוע. זו, בעצם, כל התורה הנוצרית על רגל אחת (אפילו לא 'ואהבת' כמו שנוטים לחשוב, ובדומה לסיפור על הלל).

ומה יש לי לומר על כך? לא יודע, איש באמונתו יחיה (אגב הביטוי הזה, שהוא כמובן שינוי של הפסוק המקורי 'צדיק באמונתו יחיה' – בעבר שאלתי בפייסבוק מה מקורו, מי השתמש בו לראשונה? ולא קיבלתי תשובה. וגם עכשיו איני יודע זאת, אך נראה לי שאני יודע מי אחראי ליסוד הרעיוני שבו – הרי זה שפינוזה, שזה בדיוק מה שהוא אומר ב'מאמר תיאולוגי מדיני' שלו. אז כמובן, הוא לא היחיד שאמר זאת, אבל הוא אחד המרכזיים).

ועוד הם אומרים, שביהדות החליפו קורבנות בתפילה על יסוד הפסוק 'ונשלמה פרים שפתינו', אלא שאין לכך יסוד. אך עוד נגיע לעניין זה (אף שהוא למעשה לא כל-כך מעניין אותי).

והאם להוסיף עוד דבר לסיום, למרות שהוא מתפלמס? נו, שיהיה. ניתן גם לשאול אם הייתה כפרה בדם, למה כל-כך הרבה דם נשפך לאורך ההיסטוריה, הרבה גם על-ידי נוצרים, והרבה גם נגד יהודים.
טוב, את ההמשך תשלימו לבד. איני במצב רוח פולמסני, ורק ציינתי את הנקודה הזו.

(כאמור, אלה מחשבות חופשיות ופתוחות לדיון, למרות שהוא בינתיים לא מתקיים).