בעניין הבחירה.
ובכן, זה נושא נרחב. אכתוב תחילה כמה דברים כלליים עליה, ואז כמה דברים פרטיים.
הדברים הכלליים –
יש מחלוקת פילוסופית ארוכת שנים בדבר הבחירה החופשית, יש החושבים שהיא קיימת, ויש החושבים שלא.
הרמב"ם, למשל, חשב שהיא קיימת, והוא כתב עליה דברים מעניינים מאוד. שהרי אם אין בחירה חופשית, לא צודק לתת שכר ועונש, וכך כל ההיגיון הדתי קורס. מלבד זאת, אנו רואים בפשטות שאנשים מחליטים מה לעשות.
שפינוזה, לעומת זאת, חשב שאין. אנו מכניזמים, כי לכל דבר יש סיבה וכך גם לאדם. לכן יש גם חוקי פסיכולוגיים המפעילים בני אדם, שאותם הוא מפרט בספרו האתיקה.
מצד שני, אם כך, הרי שיש כאן בעיה – למה הוא כותב הנחיות התנהגות? הרי בני אדם לשיטתו מתוכנתים? ותשובה אחת שניתנת לכך, שאדם לפחות יכול לשנות את התייחסותו לדברים, שזו דרך הסטואיקנים.
אבל, למעשה, גם תשובה זו קשה, שהרי גם אופן ההתייחסות לדברים אמור להיות מתוכנת, גם הוא חלק מעולם הסיבתיות. איני יודע מה התשובה לדבר זה לפי שפינוזה.
ועתה, יש אולי נטייה לומר, שההשקפה הראשונה מתאימה לדת והשנייה לחילוניות, אבל זה לא מדויק. ביהדות אמנם רוב ההוגים תומכים בבחירה החופשית, למעט רבי חסדאי קרשקש ועוד מעטים, אבל בדתות אחרות היא די דומיננטית. בנצרות קיים המושג של גזירה-מראש מי יוושע ומי לא, והיא דומיננטית מאוד בקלוויניזם, למשל. ובאסלאם ידועה האימרה 'הכול מאללה', ולא מהחלטות האדם (אף שאמנם זה לא מונע מהאדם להחליט. ה'הכול' הזה כנראה הוא רק מה שקורה).
לעומת זאת, התפיסה החילונית הבסיסית, כך נראה, תואמת להשקפה שאין בחירה, כך לפחות בגרסה הקיצונית שלה. זו התפיסה המטריאליסטית, המדעית, שרואה את האדם גם כן כמכונה מורכבת.
אם כך, הבחירה מסתמנת כאן כמותר האדם, כנשמת האדם. ואכן היו הוגים, כדוגמת הרב סולוביצ'יק כמדומני, שראה בבחירה החופשית את 'צלם אלוהים' שבאדם.
ולזה צריך להוסיף בעיות נוספות שתפיסת הבחירה מעלה. למשל, אחת המרכזיות – ידיעה ובחירה, כלומר ידיעת האל ובחירת האדם, שנראות כסותרות זו את זו. לא איכנס לשאלה זו כאן, וכבר בתיכון כתבתי עבודה עליה.
ועתה לדברים הפרטיים, בערך פרטיים, ממוקדים יותר.
הבחירה החופשית היא גם תפיסה כללית. הקפיטליסטים הקיצוניים הרי קוראים לעצמם 'ליברטריאנים', מלשון ליבר, חופש, שוק חופשי ומדינה חופשית. זה נובע מהתפיסה שאדם אכן ניחן בחופש כזה.
לעומת זאת, בקומוניזם למשל, השוק אינו חופשי, וגם האדם אינו חופשי, הוא פרט אחד בתוך קבוצה, בה כביכול כולם שווים, ותחום החלטתו מצומצם מאוד.
מהי הדרך הנכונה, או העדיפה? איני יכול לקבוע, אבל אני יכול לומר את דעתי (ולכן אמרתי שחלק זה הוא בדברים פרטיים יותר).
ובכן, ראשית אני חושב שלא צריך ללכת לקיצוניות, כי האמת היא איפשהו באמצע. אני מאמין בחירות האדם, ובזכויות החירות המגיעות לו, אך מצד שני אני חושב שהעמדת כל החברה על ערך זה היא טעות, משום שהאדם לא לגמרי חופשי, יש לו מגבלות שונות, שאחת המרכזיות שבהן היא המגבלה הכלכלית. יש פער בין עשירים ועניים, ולא כל-כך קל לגשר עליו. ולא, איני מאמין בחלום האמיריקאי של הזדמנות והצלחה, של בנייה עצמית.
למעשה, כבר כתבתי זאת כמה פעמים בעבר, על תמיכתי בסוציאל-דמוקרטיה, או בדרך הנביאים של עזרה לחלש, בדרך של חסד, בצד המשפט.
ולבסוף, למעשה גם כל זה הוא רק הקדמה. יש עוד מה לומר על עניין זה, אך אולי אמשיך בפעם אחרת.
להרחבה על שיטת שפינוזה, ראו את הסרטון הזה, בן השעה, שהועלה אתמול –
מחשבות לעצמי 